פורום ג'יפולוג 4X4 - פיצ'ר: ביקור במוזיאון הטרקטורים בעין ורד

מי שנכנס למוזיאון הטרקטורים בעין ורד יראה, בשלב הראשון, בעיקר טרקטורים. המון טרקטורים, מסוגים שונים, בצבעים אחרים, ממגוון מדינות, ברמות שיפוץ מתקדמות יותר או פחות. מי שיבוא ביום שישי, יראה הרבה אנשים עובדים, המון תנועה. צריך לחכות קצת, להתאזר בסבלנות, אולי לתת יד בדחיפה של עגלה או להגיש איזה מברג למי ששוכב מתחת לטרקטור. אחרי כמה דקות או כמה שעות יבין המבקר שתחת לול תרנגולי ההודו שיצא לגמלאות יש הרבה יותר מברזלים עם סיפורים מעניינים...

(תצלומים: אסף קציר)

אין ילד בעולם, בעיקר בן, שלא נמשך משיכה היסטרית לטרקטורים. למי שיש כזה, שיחליף את הילד! כנראה שהגודל, העוצמה והסמל מושכים אותם וגם אותנו, הילדים הגדולים. על תקן המושבניק במערכת, כמי שגדל עם טרקטורים סביבו תמיד, וכמי שטרקטור היה ה"פרייבט" שלי מגיל 16, קיבלתי ברצון את משימת "ביקור במוזיאון הטרקטורים בעין ורד", נזכר בארועי ילדות שאינן יחודיים רק לי. כל מי שהקפיץ את הקלאץ' מהר מדי והעיף את אח שלו מהארגז, או לקח סיבוב מהר מדי והטיס את המיכל מהמזלג יבין את החיבור הנוסטלגי לטרקטור, ובשבילכם, מחכה מוזיאון הטרקטורים.

יום שישי בבוקר, אני מגיע לעין ורד, למוזיאון הטרקטורים. כבר בחצר, עוד לפני שעוברים את הדלת הרחבה, ברור שלא מדובר בעוד מוזיאון שגרתי. בחוץ ניתן למצוא מכבש ענק וחלוד סמוך למשאית פורד קנדה עתיקה, שופל מתפורר ומחרשה ישנה ואחרי כמה דקות של התלהבות בא מישהו ושולח אותי פנימה, אל המקום האמיתי. בכניסה ללול משטח בטון. זו הסדנה, חדר המיון וחדר הניתוח. לכאן יגיעו כל הכלים, יקבלו טיפול, יפורקו וישופצו בסטנדרט הגבוה ביותר שאפשר עד לרמה שאינה רחוקה מהיציאה מהמפעל אי שם לפני שנים. בהמשך נכנסים פנימה אל המוזיאון עצמו. שלוש שורות של טרקטורים מאחורי חבלים סמליים מספרות היסטוריה של מדינה.

יש כאן שופלים מגרמניה ובולדזרים מאמריקה, טרקטורים מאנגליה וכלים מקנדה, אפילו "פולנים" יש כאן, והם לא יושבים לבד בחושך. כיאה לאחד שמחזיק "רומני" בבית, מה רבתה שמחתי למצוא קרוב משפחה גדול ואדום, ואפילו שאמרו לי כולם שמדובר על לא פחות מסיוט להניע אותו, אני עדיין אוהב אותו, כי משפחה לא בוחרים!

אני נעצר בערך בשליש הראשון ופוגש את המייסד והבעלים של האופרציה. יחד אנחנו עוברים ל"חדר האוכל" לשמוע את ההיסטוריה של פינת ההיסטוריה. הסיפור מתחיל אי שם בשנות התשעים. איזה מושבניק אחד בשם ארז, בחור עם שריטה בעומק תלם אי שם באמצע הראש, קובר את כל הכסף שיש לו באדמה, יש הקוראים לזה חקלאות. הגיבור המדובר מצטרף אל אשתו ויחד הם מקימים גן ילדים, היא הגננת והוא הסייעת. במסגרת הימים ההם, כשפחות עוכרי דין גרו במושבים והרבה פחות דיברו על ביטוח וחרדות מיותרות, האיש חופר מאדמות המושב טרקטור פורשה ג'וניור במצב לא ממש טוב ומשפץ אותו. הטרקטור הקטן, יחד עם עגלה שנבנתה במיוחד, הופך למונית ילדים ומסיע אותם בין האטרקציות של המושב. בין הפריחה בפרדס ללבלוב הכלניות הזאטוטים מקבלים את מנת המורשת הראויה וגלגלי השיניים בראש, יחד עם אלו מהגיר, מתחילים לעבוד.

מהחצרות המושב מתחילות לצוץ הגרוטאות שאופסנו בין ברזלים לבין כלים חקלאיים וארז אוסף אותם אחד אחרי השני. כאן זה שטייר ושם זה אוליבר, במושב ליד יש פרגסון ישן ובקיבוץ מעבר לכביש קבור איזה אינטרנציונל. שמועה על אוליבר בן 70 מהצפון מקפיצה אותו לשם ואיזה פארמל מהדרום שולח אותו בלהיטות, חמוש במשאית עם מנוף, להביא את האמריקאי ולהפגישו עם שאר הקוצרים והחורשים. יש מונעי בנזין או נפט ויש דיזלים ויש גם כאלו ששותים משני סוגי הדלקים. מאחורי כל טרקטור יש סיפור.

לאנז בולדוג אחד נלקח מקיבוץ אחרי שנים של שכנוע זקני המקום שעדיף לו לקבל את הכבוד הראוי במוזיאון מאשר להירקב קבור באדמה מול המזכירות. אורסוס אחר נלקח באישון לילה מבסיס צבאי שהרס"ר שלו פיתח סנטימנטים עמוקים לברזליו החלודים. חלק אחר של הטרקטורים נתרמו על ידי הבעלים או יורשיהם שביקשו להנציח את הכלי ולעיתים את בעליו על ידי שלט. אם להיות כנים, אין לי את היכולת וגם לא את הרצון לספר לכם על כל טרקטור בנפרד, את זה יעשו האנשים של המוזיאון הרבה יותר טוב ממני כשתבואו בעצמכם לבקר. אני רוצה דווקא לספר את מה שנמצא מסביב, ברקע הפסטורלי של שדות השרון האדמדמים.

על העובדה שיש משוגע חסר מעצורים שעומד מאחורי הסיפור, הבהרתי. זה שיש שם טרקטורים משוחזרים לרמת הבורג, סיפרתי וגם התמונות יגידו. זה שבחוץ וגם בפנים עומדות גרוטאות שנראות כמועמדות טבעיות למחזור ברזל, העובדות מדברות בעד עצמן. אז מה יש באמצע? בין הגרוטאות החלודות לכלים המנצנצים? עם כל הכבוד לארז, ויש הרבה כבוד, אדם אחד לא מסוגל לפרק, לשפץ, לייצר ולהרכיב כל כך הרבה טרקטורים, על זה אמונים מושאי הכתבה הזאת.

בואו נחזור לרגע אל הכניסה שלי למוזיאון. מצד ימין, ריחות תבשילים ורעשים של חיתוך, מצד שמאל שני אנשים מטפלים במערכת הידראולית של טרקטור, מלפנים חמישה אנשים מפרקים קבינה של D2, עמוק מימין שלושה אנשים חורטים ברגים של טרקטור שברגיו נרקבו עם השנים והמים. מרחוק, קולות של חיתוך בדיסק והבזקי אור של ריתוך. נכנס קצת פנימה, שני אנשים מבוגרים, כנראה מבקר ומקומי, אחד מסביר לשני הסבר מעמיק על הטרקטור שניצב לצידם. אז איך זה עובד? כל החבורה הזאת, מונה מניין או שניים בגילאים שמתחילים בשלושים ומסתיימים קצת לפני תשעים, כולם מתנדבים. הם מתייצבים בכל שישי בשבע בבוקר וממלאים יום עבודה עד שתיים בצהריים. רוב האנשים אינם מוסכניקים או מכונאים מוסמכים, הם כאן כי זה בוער להם בעצמות. כל אחד תורם את חלקו מתוך מה שהוא יודע. ואם הוא לא יודע, יש כאן ממי ללמוד.

"איך הגעת לכאן?" אני שואל את אחד מהם או בעצם, את עולם. "הייתי כאן בסיור," הם מספרים "והתאהבתי!". כל מתנדב עם התפקיד שלו. יש שני מנהלי מוסכים שמשמשים כאוטוריטה המקצועית, הם עוברים בין הכלים, מייעצים ותורמים מהידע העצום שלהם. שאף אחד לא יטעה רק לרגע לחשוב שהם משמשים רק כיועצים - ידיהם עסוקות ומלוכלכות בכל העבודות כולל ניקיון. כאן אין מנהלים. מול הכניסה ישנה מחרטה עתיקה שעליה חרט חובב מכין ברגים, איש צעיר, קצת שונה בנוף האנשים שחלקם עוד זוכר את רוב הטרקטורים נוסעים. "אני הגעתי לכאן מאהבה לתחום," הוא מצהיר "והבאתי גם את אבא."

סמוך לכניסה, שלוש מדרגות שמובילות לכמה שולחנות קק"ל וכמה אנשים שאמונים על החלק החשוב: הם מארגנים ארוחה. אחד חותך סלט, אחר מכין חביתות ואפילו מרק ושקשוקה יש על האש, גם הם מתנדבים בחבורה הזאת. מתנדב נוסף פורש כבל רשת ומתקין נתב אלחוטי "שיהיה להם אינטרנט." הוא מסביר ומבט קצר מסביב קצת מעלה סימני שאלה ביחס לגיל הנוכחים והצורך ב-WiFi, דבר שיתגלה לאחר מכן כטעות קלה. אחרי הארוחה כולם מתפזרים חזרה לעמדות. הקבוצה שמשפצת D2 כוללת כמה חברים שהכירו במוסך והחליטו שכיף להם לעבוד יחדיו, הם מחליפים את מערכת ההיגוי של הקטרפילר כיוון שהיא תפוסה והכלי לא נועל ברקסים כדי להסתובב. סמוך אליהם איש אחר משפץ פארמל שנבנה משני טרקטורים ומשופץ כבר כמה חודשים, הוא דווקא נהנה לעבוד לבד, בלי יותר מדי רעש. בפנים יש מסגר אומן, הוא תורם מניסיונו הרב בריתוך ומתקן מערכת בלימה של מפנה שלג קטן מתוצרת אמריקאית.

"איך זה עובד?" אני שואל את אחד האנשים "יש פרויקט קבוע לכל אחד?". התשובה שאני מקבל מבהירה שהחוק הוא שאין חוקים. מי שרוצה לעבוד על כלי מהתחלה ועד הסוף, יעשה זאת. אם מישהו חפץ לתקן דברים מסוימים, הוא יתקן. כאן לוקחים בחשבון שהתנדבות עושים בהנאה. "אתה לא יכול לתאר לעצמך," הוא מסביר, "איזו התרוממות רוח זה להניע טרקטור שלא הניע עשרים שנה וסיימנו לשפץ אותו." והאמת, נראה לי שהוא צודק והוא מוסיף "אני אסביר לך בפשטות מה משותף לכלל האנשים כאן," היא מצביע על החבורה "אלו אנשים שחרשו בלילה, רק אנשים כאלו מבינים טרקטורים ומרגישים את האדמה כמו שאף אחד אחר לא ירגיש!".

בין כל המתנדבים יש אפילו ידוען אחד, לא מישהו שנעלו אותו בבית או זרקו אותו באי עם יותר מדי מצלמות, סלב אורגינל מפעם. הדוד אהרון המקורי מספרו של מאיר שלו, "הטרקטור בארגז החול" נמצא פה, יחד עם הטרקטור המקורי. גיבור הספר שונה מעט על ידי שחקן המשנה האנושי. המנוע נחתך, נפער חור בקלאץ', נחשף הגיר והטרקטור הוותיק קיבל מנוע חשמלי מלפנים. הכנסת התקע לחשמל מעירה לחיים את המנוע וכל חלקי הטרקטור, וניתן לראות "על אמת" איך עובד טרקטור. הבוכנות נעות והשסתומים נפתחים ונסגרים, המצמד מפעיל את גלגלי השיניים של תיבת ההילוכים. בקיצור, תחסכו את ניסיון ההסבר לילדים איך זה עובד, פשוט תביאו אותם לטרקטור של דוד אהרון ותוכלו אפילו לפגוש אותו שם, בשר ודם.

ליד שולחן האוכל אני פוגש מתנדב נוסף, ידיו מלאות ספרים ושוב עולה השאלה. "אני כל חיי עוסק בספרים," הוא מספר "אין לי שום קשר למכאניקה, באתי לכאן עם אשתי וכל כך נהניתי שרציתי להישאר. אבל מה לי ולטרקטורים?" אז האיש עוסק בסידור ארכיון הספרים. יש שם המון ספרים טכניים של טרקטורים מכל השפות ומכל המדינות ובעיקר איש אחד שעושה את העבודה במקצועיות ובמסירות למרות שאין לו יכולות מכאניות.

אז איך מסכמים? קחו את הילדים, עין ורד לא רחוק כמעט מאף מקום, תכתבו ב-GPS מושב פורת וקצת אחרי שפניתם אליו תגלו שלט, "מוזיאון הטרקטורים". תפנו שמאלה לדרך עפר ותגיעו למקום קסום, שייקח אותנו אחורה, אל ארץ ישראל הישנה והטובה, אל החקלאות של פעם בעידן בו חקלאי היה עובד אדמה ולא רועה תאילנדים. תעברו מטרקטור אחד לשני, תראו את ההיסטוריה של כל העולם במאה הקודמת. לילדים זו חגיגה ולנו זו חוויה. העלות הסמלית, בגובה 10 ש"ח לאדם, מוקדשת כתרומה לאחזקת המיזם המרהיב. מי שרוצה לשים בקופה יותר, בהחלט מוזמן.

12 תגובות

revi3 - 15-01-13, 11:00
- תגובה
...לאחר שראיתי את האוסף של "חיקה" במזכרת בתיה,שווה לראות את החבורה המקסימה שמשמרת באהבה גדולה יופי של נוסטלגיה.

boaz avrahami - 15-01-13, 11:04
- תגובה
אייל כל הכבוד!

כתבה וצילומים נהדרים ממש.
העלת בי נוסטלגיה ונגעת בהרבה זכרונות וגעגועים מרגשים. כאלו שכנראה יש רק למושבניקים...
קראתי עם דמעות בעיניים והחלטתי שאני חייב לבקר.

תודה
בועז

ishc - 15-01-13, 15:03
- תגובה
טוב, צריך לקחת את אבא לשם. אולי הוא אפילו יתאהב וימצא תחביב חדש לימי שישי

איציק - 4X6ZH - 15-01-13, 15:27
- תגובה
ואני רק

תודה תודה תודה

איציק

Tom Bril - 15-01-13, 17:43
- תגובה
כתבה מרשימה, כיף לקרוא, כל הכבוד

avishon - 15-01-13, 17:55
- תגובה
כמה תוספות לכתבה ...

דוגמית לשיפוץ "מגרוטאה לנסיעה" :
http://www.youtube.com/watch?v=ge3ZdzRLLRA

העברת מנוע שנתרם מחוות יבור למוזיאון (סרטון פרומו) :
http://www.youtube.com/watch?v=jfhUGM81kNA

ולמי שלא מאמין שהדברים האלה באמת נוסעים :
http://www.youtube.com/watch?v=vNzQonLibzY

Daniel Turgeman - 15-01-13, 19:02
- תגובה
אחלה כתבה , מחזירה אותך אחורה...

ron.yardenay - 15-01-13, 23:52
- תגובה
כתבה יפה
כל הכבוד

Tourist - 16-01-13, 00:06
- תגובה
צילום נהדר

מנחם רוזנבך - 16-01-13, 12:32
- תגובה
אחר כך מתפלאים על השאלה

"למה ילדים נמשכים לטרקטורים?"
http://www.jeepolog.com/forums/showthread.php?t=72105

אייל ואסף אחלה כתבה .........
בתור אחד שמבקר במוזיאון לעיתים קרובות, לא יכולתם לשקף יותר טוב את מהות העיניין ומה שקורה במוזיאון.
כל הכבוד לאייל על הכתוב ולאסף על הצילומים............

מנחם ............. מ"להקת המעודדות"