טיול בכורה ב-SUV: מתורבתים בפעם הראשונה

מאת

ishc

פורסם בתאריך 11-07-13 13:00 מספר צפיות: 16649

36 תגובות

ג'יפאי ותיק שמכור לקונספט של רכב השטח הטהור והקלאסי - פתוח, ספרטני, לא מתפשר - ועובר לראשונה (מרצון או מהכרח) לרכב שטח/SUV סגור, מרופד, ממוזג ומתורבת, חווה סוג של הלם תרבות. חלק יקראו לזה "הארה", אחרים יתייחסו לזה כאל אירוע טראומטי. צחי שחווה את המעבר הזה לאחרונה, לא חיכה וירד מיד דרומה כדי להבין לראשונה איך זה לסיים טיול בלי לחפור טונות של אבק מתוך האזניים - ולהחליט אם זה טוב או לא.

צילומים: צחי גרימברג

קובץ מצורף 95439

אומרים שמשפחה לא בוחרים, יש מצב שגם אצלנו בעולם רכבי השטח המצב דומה. אחרי שהסמוראי עבר לבית חדש התחלתי לחפש רכב חדש עם ידית קטנה. הדרישות הפעם היו ברורות, רכב טיולים שיוכל לשמש את זוגתי ביום יום, סגור וממוזג עם עלויות אחזקה ובעיקר "צריחת" דלק שפויה.
אחרי הרבה ביחבושים עם עצמי החלטתי להישאר במשפחת הזוקונים הטובה והמוכחת והכיוון שלי הוא ויטרה או גראנד ויטרה ארוכה. אחרי חודש וקצת נמצאה גראנד ויטרה ממוגנת, עם קיט קלמיני ונעילה אחורית מאחד מחברי הפורום. אחרי כמה גיחות שטח קצרות לבדיקת הרכב הוחלט על טיול

כורה. לא סתם טיול אלא טיול שאני וזוגתי מפנטזים עליו כבר הרבה זמן. יומיים בדרום לבד עם עצמנו, ויציאה לאילת ישר לבית מלון. הסיבה שלא עשינו את הטיול הזה עד היום היא בעיקר המחשבה על הנסיעה חזרה עם הסמוראי מאילת לכפר סבא בקיץ - לא תענוג גדול בלשון המעטה. המלון הוזמן וקבענו לרדת לטיול באמצע חודש יוני.

יש פה בפורום כמה שיחשבו שאנחנו קצת לא שפויים לנסוע למדבר בזמן הזה אבל הופתענו ומזג האויר האיר לנו פנים והיה הרבה יותר מסביר ובלילה אפילו על גבול הקריר. יצאנו ביום שבת מהבית לנסיעת כביש ארוכה לכיוון הישוב ספיר שבערבה כדי לבקר חברים ולבלות אצלם את הלילה לפני הטיול (ולחסוך לנו לקום בחמש בבוקר).

202 ק"מ דרומה לספיר עוברים בכביש בקלילות, ככה זה

יורדים מסמוראי פתוח לרכב שטח שמבפנים נראה כמו כל משפחתומטית יפנית. גיר אוטומטי, מיזוג אוויר והכי חשוב - שקט!... זה לא שהגראנד ויטרה היא מרצדס S אבל אחרי הקירקושים, רעשי הרוח והמולת המנוע שצורח כי אתה מעיז לנסות להגיע ל-100 קמ"ש, הגראנד ויטרה מרגישה כמו מיליון דולר.

למחרת אנחנו מצטיידים בסופר בעין יהב ונכנסים לכיוון נחל ברק. כמו שכתבתי, חם בחוץ אבל לא מעיק ואנחנו נוסעים לכיוון קניון ברק וורדית לחלץ עצמות ולטפס קצת בסולמות. בדרך אנחנו נתקלים בלהקה של

שפני סלע ובמס' צבאים שמקבלים את פנינו. אחרי המסלול בתוך קניון ברק אנחנו תופסים צל מתחת לאחד העצים ומתיישבים לאכול צהריים, את השנ"צ המתבקש אחר כך (ובאמת שלא היה כזה חם) הורסים לנו רק כמות הזבובים במקום (חוץ מהחום, זו אחת הבעיות הכי גדולות ומציקות בטיול קיץ מדברי - ד.ב.) ואנחנו מתקפלים הלאה לנחל פארן.

נחל פארן ועד צומת ציחור זה ממש שביל ואנחנו אפילו לא טורחים לשלב נועלי טבור. הנסיעה בשבילים מתבצעת בקצב מהיר (וזה עוד יעלה לי) והרכב נוח ושקט יחסית. באמת שאחרי כל כך הרבה שנים של נסיעה בעז הרים כמו הסמוראי, לנסוע ברכב שבאמת מגהץ את השביל זה תענוג לא קטן. באמת שהשינוי כל כך גדול שאפילו מורן (זוגתי) שמעולם לא עפה על נהיגה בשטח מבקשת וגם נהנית לנהוג בשטח!!!

מגיעים לצומת ציחור וממלאים אויר בגלגלים, מפה ועד שחרות הכל זה שטחי אש ומכיוון שאנחנו מטיילים באמצע השבוע אין ברירה אלא לעשות את קטע הקישור הזה דרך הכביש. אחרי גיחה לתצפית מעל מעלה שחרות וסיבוב ביישוב אנחנו מתקפלים לשביל השחור במגמה דרומה עד באר מלחן. בבאר מלחן אנחנו מחליטים שמספיק להיום ומקימים חניון לילה.

אוהל מתחת לעץ, מדורה קטנה ליד, סיר מרק על המדורה ואנחנו מסודרים. אף פעם לא טיילתי למדבר לבד, ואף פעם לא באמצע השבוע והשקט קונה אותי, דממה ואף אחד לא נמצא ואני ומורן מתענגים על המדבר. כל כך שקט וכל כך שליו שהלכנו לישון בסביבות 20:00 וקמנו למחרת ב-6:00, בחיי שחרופ כזה אני לא דופק אפילו בבית.

בוקר טוב... קפה, תה וקצת עוגיות ויצאנו. ממשיכים במגמה דרומה דרך אצבע האלוהים לכיוון באר אורה. פה זה כבר שטח שמחייב4X4 ולפעמים אפילו הילוך כוח. לא אתגרי עבירות אבל מעברוני מדבר שכולנו מכירים. הגראנד מתמודדת יפה והקיט של קלמיני מותח את רגליו לכל עבר. ושוב הנוחות, משב האוויר הקריר מהמזגן, גיר אוטומטי ומערכת

מתלים נורמלית שלא מתעללת בחוליות הגב עושים את הטיול להרבה יותר קל. קצת לפני באר אורה אנחנו מנצלים צל של עץ גדול לארוחת השטח המסורתית, שקשוקה, ביחד עם פיתות צלויות ובקבוק תה קר.

משם אנחנו ממשיכים לכיוון באר אורה ומשם על השביל הכחול לעמק הנעלם. גיחה רגלית לעמק הנעלם קצת צילומים ואנחנו יוצאים לשביל הגישה לכיוון כביש הערבה ולמלון באילת. ביציאה אני שומע רעשים מכיוון הפרונט, מסתבר שהקצב המהיר בשבילים גבה את מחירו - זוג הבולמים הקדמיים ריק משמן. כנראה שהמונרו ב-300 ש"ח לבולם שעבדו לא רע בסמוראי כבר לא מספיקים כאשר מדובר ברכב בעל מערכת מתלים מתקדמת יותר שנוסע קצת יותר מהר (אל דאגה הוזמנו בולמי קוני). למלון אנחנו מגיעים אחרי נסיעה קצרה בכביש ודי מוזר לי לסיים טיול במצב לא מאובק לגמרי וסה"כ די רענן.

כמה ימים מאוחר יותר אנחנו עולים חזרה למרכז. נסיעה של כמעט 400 ק"מ עוברת בשלווה בגראנד כאשר סגורים בתוך המזגן עם רדיו ששומעים כמו שצריך אבל יש פינה בלב שבה יושב מזוכיסט קטן והוא... הוא מתגעגע לברזל בקבינה של הסמוראי, לקירקושים, לריחות ולרוח שמלטפת את הפנים. הגראנד ויטרה היא רכב נהדר, שימושי ואפילו מפנק. היא עושה טוב למורן וגורמת לה להינות מהטיול הרבה יותר עד כדי כך שהיא רוצה לנהוג.

אבל אצלי הדיגדוג הזה לא מרפה... כי בניגוד לסמוראי הספרטני והמכאיב לעתים, הגראנד ויטרה המפנקת והנעימה היא חסרת אופי ואישיות ולעולם היא לא תהיה תחליף לג'יפ אמיתי. כזה שקודם כל אפשר הוריד לו את הגג ואחר כך גם חלון קדמי... ולחוש רוח בפנים ובשיער, לשמוע את רחש החצץ המדברי מתחת לצמיגים, להריח את המדבר (למדבר יש ריח אופייני, נפלא, ורק מי שנוסע בג'יפ פתוח מכיר את זה)...

כבר כתבתי בעבר: "יש אומרים עיוור, יש אומרים טמבל, אני מעדיף שתקראו לי "מאוהב" (ועל זה אנחנו חותמים בשתי ידיים).

_{כתבה זו פורסמה במקור בנושא:
דיון טכני תאורטי - סרני היילקס VS סמוראי
שנכתב ע"י
שגיא S} _{View original post}

קטגוריות

סוזוקי

36 תגובות

שגיא S - 13-07-13, 20:18
- תגובה
נכתב במקור על ידי Bernard

נראה אחלה - אפילו הצלם השתפר, מהתזזתיות של הסירטון הראשון.

אבל נראה לי שהרכב נוסע על 4X4 ולא רק אחורי....

הוא התכוון לנעילה אחורית בלבד

motorica.net - 13-07-13, 20:42
- תגובה
סליחה, התכוונתי לנעילה אחורית בלבד.
והצלם התזזיתי הוא שגיא

Bernard - 13-07-13, 20:43
- תגובה
נכתב במקור על ידי שגיא S

הוא התכוון לנעילה אחורית בלבד

נעילה אחורית זה כבר רחוק מאוד מרכב בעל מערכת הנעה רגילה...

אבל גם הגראנד ויטארה של צחי זה אחלה אוטו, גם בלי נעילה.
אנחנו עלינו את מעלה רמון, מספר פעמים, כשלכמה חברים 4X4 רגיל לחלוטין, ללא כל נעילה או TC, כולל, פעם אחת, ויטרה לא מוגבהת (נראה לי "מונמכת" - כל הזמן שיפשופים וכיוונים) ובטח ללא כל נעילות.

שגיא S - 13-07-13, 20:56
- תגובה
נכתב במקור על ידי motorica.net

סליחה, התכוונתי לנעילה אחורית בלבד.
והצלם התזזיתי הוא שגיא

אחרי שלוש שנים עם סמוראי ועוד אחרי מסלול כזה - הרעידות זה כבר מובנה

Bernard - 13-07-13, 20:57
- תגובה
נכתב במקור על ידי motorica.net

סליחה, התכוונתי לנעילה אחורית בלבד.
והצלם התזזיתי הוא שגיא

שגיא!!!!!
מה קורה איתך, בן אדם????
אחרי הסירטון הראשון, ביזבזתי שני אדוויל...

motorica.net - 13-07-13, 21:12
- תגובה
קיבל ליד slr במשקל של דיפרנציאל אחורי בסמו וזאת התוצאה :-)

Sent from my Nexus 4 using Tapatalk 2

שגיא S - 13-07-13, 21:56
- תגובה
נכתב במקור על ידי Bernard

שגיא!!!!!
מה קורה איתך, בן אדם????
אחרי הסירטון הראשון, ביזבזתי שני אדוויל...

להגנתי יאמר שעמדתי בשפ"צ.

אגב - באותו טיול הייתה גראנד ויטארה שעשתה חלק מהמסלול ב2X4...ודווקא הפתיעה בהתמודדות

Bernard - 13-07-13, 22:02
- תגובה
נכתב במקור על ידי motorica.net

קיבל ליד slr במשקל של דיפרנציאל אחורי בסמו וזאת התוצאה :-)

Sent from my Nexus 4 using Tapatalk 2

גם לי זה כל הזמן קורה, עם תיקון ההקלדה האוטומטי בטלפון...
תנסה שוב, שנבין..

Bernard - 13-07-13, 22:14
- תגובה
נכתב במקור על ידי שגיא S

להגנתי יאמר שעמדתי בשפ"צ.

אגב - באותו טיול הייתה גראנד ויטארה שעשתה חלק מהמסלול ב2X4...ודווקא הפתיעה בהתמודדות

אני אומר לך, בטיול המדובר היה ויטארה (לא בטוח בשם, גראנד או לא - הדגם הקודם, הרבוע ההוא, עם 4 דלתות), נמוך, עם מדרגות צד ליופי, נהג שנסע בשטח בפעם הראשונה (ושאל מידי פעם מתי לשים 4X4 ו/או LOW) ותוך כדי כיוונים ושיפשופים, עבר מסלול לא קל בכלל ובסוף גם את מעלה רמון.. אחלה.

נמרוד - 15-07-13, 09:33
- תגובה
אחלה כתבה. נהניתי לקרוא.
תהליך שכולנו עוברים. כל עוד ממשיכים להחזיק רכב שטח, לטייל ולהנות בהרכב המשפחתי המתפתח ומשתנה, זה טבעי ונכון. ובסוף הגלגל חוזר אחורה, ההרכב המשפחתי שיוצא לטיולים מצטמצם, וחוזרים לפתוח עם החלון למטה...

מיכה100 - 17-07-13, 12:21
- תגובה
היתה לי גרנד ויטרה קצרה מודל 2002 בערך, חמש שנים של טיולים, סטנדרטית פלוס מיגונים.
בגדול יופי של ג'יפ כניסה למי שלא סוחב הרבה ציוד. אמנם נמוך וללא נעילות, אך מפצה על כך במימדים קטנים ויכולת תמרון מדהימה ("מסתובב על חור של אסימון").
ירדתי איתו את מעלה זרון ועליתי את סכיני דימונה - הכל אפשרי, ולא במוד התאבדות.
והבונוס זו אמינות יפנית (טוב הוא היה חדש יחסית אז זה לא נחשב).
ברור שזה לא דיסקברי, אבל הרבה זכרונות יפים יש לי ממנו.