פורום ג'יפולוג 4X4 - גרוטראלי סוכות 2016: חוויות מהשטח

לילה סתווי של חול המועד סוכות 2016 במפרץ אילת, התכונה אשר כל כך מאפיינת את העיר הזו כבר נדמה. ברחבה אשר מצויה בין רצועת המלונות וירדן השכנה נאספים לאטם הרכבים המשתתפים בגרוטראלי חוצה ישראל. "רכבים" בעצם זו מחמאה. הגרוטראלי הוא מסע מוטורי בו נוטלות חלק מכוניות ישנות במחיר של עד 3,500 שקל. הרכבים רגילים לחלוטין. האנשים הנוהגים בהם ומסע השטח אשר עתיד לחצות בימים הקרובים את ישראל – קצת פחות.

(צילומים: ינאי מנחם)

האנשים המגיעים למסעות הללו מצטרפים למשפחת גרוטראלי אשר התחילה ברעיון תלוש מן המציאות של אופיר, ינאי ורז, קיבוצניקים מעמק יזראל אשר חשבו יום אחד "מה – אם". היום זוהי קבוצה של מאות רבות של אנשים ההולכת וגדלה בקצב מסחרר, קבוצה אשר נותנת לנו מבט על החברה הישראלית ומורכבת מכל הרבדים והסגנונות, הכי הטרוגנית שאפשר כבר אמרנו? ממש כת מאמינים. לא צריך כסף, לא פוזה, לא צריך אפילו יותר מדי ידע במכונאות, נדרשים רק אהבת ארץ ישראל, נחישות והתמדה. המגיעים עם כל אלו יכירו המון חברים חדשים ויחוו חוויה מטלטלת תרתי משמע.

משפחת גרוטראלי בת שנה בדיוק, ומסע חוצה ישראל של סוכות הוא השביעי במספר, קדמו לו המסע הראשון של חוצה ישראל 2015, גרוטראלי חורף, גרוטראלי לילה, גרוטראלי ים אל ים, גרוטראלי צפון וגרוטדוס (דתיים) אשר עבר ביהודה ושומרון ונערך בימי חול.

היום הראשון - אילת עד ציחור

בוקר ראשון למסע, הצוות המסור בניצוחה של חגית זיידנר מחלק חולצות למשתתפים ותיקי מסע ומנהל את ההפקה ביד רמה. אופיר אמיר, היזם של הטירוף הזה עולה לבמה אשר אורגנה על ידי עיריית אילת ונושא תדריך ראשון הכולל בטיחות ושמירה הדוקה על הטבע, אלו קווים אדומים עבור צוות הגרוטראלי ומי שיחצה אותם לא יזכה למסע נוסף.

יש הרגשה של מתח טוב והתרגשות באוויר. הצוותים החדשים לא יודעים מה מחכה להם והצוותים הוותיקים פשוט מתים כבר לצאת. בשעה 8:48 בדיוק נלקחת תמונת מחזור, כולם עוד נקיים מהבית וזה הולך להשתנות מאוד, הצוותים נכנסים לרכבים ויוצאים מן העיר בשיירה וליווי משטרתי לכיוון מזרח שם יכנסו לשטח. השיירה מתברברת והצוות האילתי נותן לנו כיוון טוב, ממשיכים ונכנסים לשבילי ג'יפים, רגע... אנחנו לא ג'יפים, או אולי בעצם כן?

הנהגים החדשים לומדים שרכב פרטי מתנהג קצת שונה בשטח, אחרי הכל אנחנו 350 קילומטר דרומה לנתיבי איילון. עליות קשות עושים ברוורס וכשצריך יורדים, דוחפים, מורידים אוויר. גרירה בשלב הזה אינה אופציה ויש הרבה טסטוסטרון באויר. "צוות זיו" מוביל בראש, טרום יציאתם למסע הם החליפו את האגזוז בצינור פלדה ישר והרויחו בכך רעש אשר מבשר על נוכחותנו באשר אנו מגיעים.

היום השני - ציחור עד שדה בוקר

יוצאים מחניון הלילה בציחור לכיוון מעלה עשוש אשר מזמן כבר הפסיק להתאים לחציית רכבים. המעלה הזה הוא משחטה אפילו לרכבי 4X4 אבל אנחנו לא קטנוניים ואכן, כל הרכבים ללא יוצא מן הכלל עוברים אותו, הרוב לבדם וחלק במשיכה או דחיפת המונים. אנו ממשיכים בחבורות וחברויות אשר נוצרו זה מכבר לאורך המסלול ומגיעים לנקודת ההחלטה בה מחליטים אם נכנסים לקטע הבא או חותכים דרך כביש. אנחנו מחליטים להמשיך ונכנסים לנחל צין שם החצץ טובעני וחייבים לנסוע על האבנים ומדי פעם לגרור אחד את השני או לדחוף. בשלב כלשהו מגיע פקח רשות שמורות הטבע ומבקש שנצא, הקנס על הישארות בשמורה הוא 350 לכל אדם ברכב ואנחנו מחשבים במהירות שעומדים כאן תלויים כמה אלפי שקלים וכדאי שנחתוך דרך מפעלי צין חזרה. ככה זה, לא הכל מושלם והמפעלים כבר שינו את הטבע מספיק. אנחנו שמים פעמינו לכיוון חניון הלילה שם צוות החפ"ק המסורים רז, עילי, מיכאל, דניאל, דורון, קרן, מיכה אסף ואבנר הכינו מאהל למופת וצוות המטבח בתמיכה פעילה מאוד של תמר אשר הושאלה לתמיד מגורדון רמזי ויותם אוטלנגי מכינים לנו ארוחה מלכותית.

היום השלישי - שדה בוקר עד תל חדיד

אנחנו מתחילים את הבוקר בניווט חופשי במקביל לכביש לכיוון להבים. ליד להבים רכב חפ"ק DMAX מתיישב על הגחון והפג'ו שלי 205 שנת 89 מנסה למשוך אותו בכל הכח. אני די משוכנע שלא לכך התכוונו במפעל של הנסיכה שלי ואכן וו הגרירה של הפג'ו נתלש ואנו נעזרים בעובר אורח עם רכב קצת יותר חזק כדי לחלץ את עצמנו.

ממשיכים בקבוצת רכבים גדולה לאורך קו 400 של חברת החשמל אשר מגיע עד תל חדיד, זה נשמע פשוט אבל השטח מתעתע והקו רחוק מלהיות ישר מנקודה לנקודה, הנוף וחווית הנהיגה משתנה לנו מסלעי החוור של הדרום לאדמה והאבק האדמוני של השפלה. עוצרים לעשות קפה, פעם, פעמיים, שלוש.

ב-15:20 אופיר מעלה תמונה של הרכב שלו מפורק ליד רמת חובב ורושם בקבוצה "אנו קובעים את שעת המוות", אנשים שואלים "זהו?", אופיר עונה "כן, אבל אני מתארגן על משהו". אופיר מתקשר לאבא שלו במזרע שיעלה גרוטאה אחרת על גרר ויגיע איתה, בלילה הם מרכיבים בשטח משני הרכבים רכב אחד ומצליחים להגיע עם חיוך לחניון הלילה בתל חדיד לפני חצות.

היום הרביעי תל חדיד עד גשר אריק

יום מפרך, מפרך, מפרך. זהו יום של ניווט חופשי מתל חדיד אשר ליד נמל התעופה הלאומי שלנו לכיוון צפון והצוותים יעשו היום כשלוש מאות קילומטר של זיגזג בשטח. שלושה רכבים התפצלו מהשיירה; ינאי מוביל את השלישיה ברכב "צוות לעניין" שלו וסוטה מן הנתיב על מנת להיכנס למערכת עטלפים המצויה מזרחית לכביש שש, מצטרפים אליו צוות "האחים בלוז" עם וולבו אשר עושה את המסע פעם שניה וצוות "פארק היורה" עם פג'ו 205 עקשנית אשר תשלים בתקווה את מסעה השלישי. הדבוקה חוברת לשאר הרכבים, הפעם באיזור המשולש שם מצאנו ברז כיבוי להתקלח בו. ממשיכים לכיוון טירה להצטייד בקצת צמיגים ופלאפל, אין חשוב יותר מזה בחיים כרגע.

לאורך המוביל הארצי הפג'ו מתחילה לדלוף מים במהירות ומישהו מציע לשים לה מיכל מים על הגג, מיכל דלק על הגג כבר היה לה במסע הקודם. דני יעקובסון מכונאי מלווה וחבר וותיק בצוות הגרוטראלי מציע להיכנס ולדפוק על כמה דלתות בטוראן או עילבון כדי להשיג משאבת מים. הצוות קצת מהסס ודני לא מוותר והמשאבה מושגת לבסוף. הערב יהיה (שוב) לילה של פירוקים ושיפורים, תכינו את הבירה.

לילה אחרון, אופיר מביא לקבורה רכב נוסף, זה השני שלו תוך 24 שעות. השעה כבר אחרי חצות, מחר קמים ונוסעים מגשר אריק דרך הירדן ההררי, צריך לישון אבל אף אחד לא רוצה לפרוש ראשון לאוהל. מישהו אומר "אני לא יודע איך אשוב לעבודה עכשיו", השני עונה "עזוב... יהיה לי מזל אם לא יפטרו אותי בגלל החופש הזה", כולם סביב המדורה מסכימים שבתחרות ברת קימא בין היום יום והמסע – המסע לוקח בענק.

היום החמישי - גשר אריק עד מטולה

בוקר היום האחרון למסע, תדריך בטיחות יומי והתחלה איטית, היום הזה קצר יחסית, והצוותים מחליטים לחתוך מן המסלול ולהתרענן בטבילה קצרה בירדן ליד גשר הדודות. אנחנו משתהים במים, מורידים אבק וטמפרטורת גוף ומחליפים חוויות מהימים האחרונים, קצת חוזרים על עצמנו אבל לאף אחת לא אכפת. החפ"ק מתחיל ללחוץ על הצוותים להתקדם כדי להגיע בזמן לנקודת הסיום במטולה הקסומה. אנחנו ממשיכים לנסוע על תוואי הירדן ההררי, עוברים על פני המון מטיילים אשר מחייכים למראה הרכבים הביזארים.אופיר כותב בנסיעה את נאום הסיכום שלו ומרים הודעה: "חברים, שכל אחד ישלח כמה צמיגים הלכו לו במסע" ומבול ההודעות מתחיל; "חגית – 4 צמיגים", "צוות איילת השחר – 6 צמיגים", "פרת הברזל – 3 צמיגים", "צוות זיו – 6 צמיגים". צוות "קפיצובישי" שולח תמונת רכב עם שני גלגלים באוויר ומישהו כותב "להגיע?", "לא, כבר חולצנו "– עונים לו הצוות הנחוש.

צהריים. שיירה גאה של רכבים חבוטים, מאובקים ושחוטים למחצה נכנסת לשמורת וייס במטולה אל קו הסיום. הנהגים והרכבים עברו יותר מאלף קילומטרים לאורך מדינת ישראל ועמדו באתגרים אישיים וצוותיים לא פשוטים. ממדבר דרך שפלה ועמק ועד נקודת הסיום באצבע הגליל. אופיר, רז וינאי עורכים טקס סיום וחלוקת פרסים לצוותים; הצוות עם הרכב הישן, הצוות עם רוח הקרב, הצוות עם הרכב הכי מעוצב, פרס חמור האירוע ועוד. ככה זה במסע חברים, אין באמת תחרות יש רק חוויה. הפרסים מחולקים לכל תשואות הקהל, משפחות, חברים וסתם עוברי אורח או מטיילים אשר שמעו על האירוע והגיעו.

רשימת התודות לא נגמרת. עיריית אילת, מועצה מקומית מטולה, צוותי חפ"ק, כוחות בטחון, מלווים, חובשים, צוות מטבח, עשרות רבות של אנשים שבלעדם זה פשוט לא היה קורה שוב ושוב. אנחנו מתקשים להיפרד לשלום, אחרי הכל מדובר במשפחה שלנו ומשפחה לעולם לא נפרדת. להתראות חברים במסע הבא.

קצת מספרים לסיכום האירוע: 28 מכוניות יצאו לדרך, שני צוותים פרשו באמצע. המסע השנה ארך כאלף קילומטר במדינה שאורכה הרבה פחות, ככה זה שמתברברים בשטח. במהלך המסע נשלחו 6,453 הודעות ווטסאפ בקבוצה הרגילה (החופרת במיוחד) ובקבוצת הניווט (המתברברת במיוחד). לפחות 100 צמיגים הוחלפו, 13 מהם (!) בצוות ג'סטי. לפחות 2,500 ליטר דלק נצרכו וכמות דומה של מים לרדיאטורים. 200 ליטר בירה אלכסנדר אשר נתרמה על ידי המבשלה, סביב המדורה בכל בערב, בתום יום מדברי מפרך, אני מניח שכמות דומה של בירות שהביאו הצוותים מהבית. המון בשר ואוכל. באופן מפתיע, רק שני רכבים מתו במסע. כל האחרים גוססים לחלוטין ומי שיספר לכם אחרת משקר.

מה בהמשך? ואיך מצטרפים לארועי גרוטראלי הבאים?

תמונות נוספות מהמסע:

5 תגובות

ishc - 01-11-16, 17:17
- תגובה
מגניב ונחמד אבל בפועל המכוניות ראינו בגרטראלי והגרטאשטח סוברואים עם פוקס, מתלים משופרים, זיוודים תוצרת סדנאות מוכרות ועוד ועוד... לא באמת רכבים ב-3500 ש"ח.

ymandel - 01-11-16, 20:06
- תגובה
נראה כמו הכתבות ה"אובייקטיביות" על "מסע" מלכת המדבר וכדומה...

אומי5 - 02-11-16, 07:52
- תגובה
נכתב במקור על ידי ishc

מגניב ונחמד אבל בפועל המכוניות ראינו בגרטראלי והגרטאשטח סוברואים עם פוקס, מתלים משופרים, זיוודים תוצרת סדנאות מוכרות ועוד ועוד... לא באמת רכבים ב-3500 ש"ח.

אתה צודק לגבי הגרוטאשטח , אבל בגרוטאראלי הרכבים באמת דפוקים.
יהונתן שהיה איתי באלמרה יצא עכשיו לגרוטאראלי חוצה ישראל עם ג'סטי, הוא אומר שאפילו צמיגי שטח לא מקובלים שם.

alonba2 - 19-11-16, 11:03
- תגובה
נכתב במקור על ידי אומי5

אתה צודק לגבי הגרוטאשטח , אבל בגרוטאראלי הרכבים באמת דפוקים.
יהונתן שהיה איתי באלמרה יצא עכשיו לגרוטאראלי חוצה ישראל עם ג'סטי, הוא אומר שאפילו צמיגי שטח לא מקובלים שם.

יהונתן איש יקר ומטורף, לא חושש מכלום ומה שלא מצליחים לעלות בראשון מצליחים ברוורס.

הרוב המוחלט של המשתתפים עמדו ביעד 3500 ש"ח, בכל אופן מהתרשמות שלי. לא ראיתי כננות ופגושי ברזל או השתלות מנוע מטורפות.

אלון מצוות קאלרשו, פיאסטה כחולה שנת 2000, גרוטראלי חוצה ישראל 2016.