התייעצות, להקפיא רשיונות ולאחסן את הרכב

[ishc]

היי חברים,
ב-21.10 אני יוצא למסע בן 5 שנים שבסופו אני מקווה לסיים עם תואר בלימודי הנדסת מכונות.
חשבון זריז של הוצאות והכנסות בזמן הלימודים מלמד אותי שאת הסמוראי אני לא יכול להחזיק, יותר מזה אני לא יכול להחזיק שום רכב אולי קטנוע 125.
אז שתי אופציות:
1. למכור את הרכב
2. להקפיא רשיונות ולאחסן.

למכור זו האופציה ההגיונית והשפויה אך במצב השוק הנוכחי הסיכוי לקבל מחיר הוגן על הרכב שלי (בהתחשב בשיפוץ שהוא עבר) הוא קלוש ולמכור המחיר ריצפה חבל וכואב לי. בנוסף סמוראים ארוכים הולכים ונעלמים והסיכוי למצא אח"כ אחד הולך ונהיה קטן משנה לשנה.
אופציית האחסון אפשרית, יש חנייה פרטית שבה אפשר לאחסן את הרכב עם כיסוי טוב, אחד לכמה זמן (לא יודע כמה) אני אניע אותו ויעשה סיבוב כיישוב או בשטח ליד הבית כדי שתת למכלולים לרוץ קצת.
הבעיה, האוטו יצטרך להיות מוקפא עד לאספנות (6 שנים) כי בשנתיים הקרובות אני לא אוכל להחזירו לכביש ואחרי שנתיים צריך בדיקת מעבדה וכולנו יודעים מה זה אומר.
הרכב שנת 88 מה שאומר אספנות ב-2018.
הלב וגם המקורבים מייעצים אומרים לאחסן, הראש אומר למכור והמוח כבר מתפוצץ.
אני אשמח לדעתכם הכנה והאמיתית (מורעלי סמוראי אני יודע את דעתכם ) ומה ההכנות שנדרשות ממני לאיכסון כזה.
חשבתי לנתק מצבר, לכסות את הרכב וייעצו לי לרסס עם ספריי גריז חלקים נעים.
בקיצור, מצב ברוך כנראה שלמפגש הקרוב אני בא באוטובוס, ביבי ושטייניץ לכו לעזאזל!!!

[שגיא S]

לדעתי תמכור. לאחסן רכב כזה סתם חבל.

נכון שאין רכבים כאלו וכו', אבל לך תדע מה יהיה מצבך עוד 5 שנים?
אולי כבר יהיו צחים קטנים, שתרצה לטייל איתם?

בכל מקרה, אם אני הייתי במצבך הייתי מעדיף למכור ולא לאחסן..

[asafk]

אני בעד למכור.

אם תחליט לאחסן, יש לך שנתיים להתחרט.

בכל מקרה, לאיחסון-
מלא נוזלים טריים עד הסוף.
כולל דלק.
מלא אוויר בצמיגים.
בלם חניה משוחרר.
גיר בניוטרל. טרנספר בניוטרל.

אם אתה הולך על אחסנה ארוכה - אחרי הדימום תכניס כפית שמן בקרבורטור, ועוד כפית שמן בכל צילינדר (מהחור של הפלאג). לפני ההתנעה עוד 5 שנים - להחליף שמנים, להוציא פלאגים, לשים כמה טיפות שמן בכל צילינדר, לסובב את המנוע ביד. להחזיר את הפלאגים אבל לנתק את המפלג. להתניע בלי הצתה כמה סיבובים. רק אז להניע.

אם אתה מתכוון להניע פעם בכמה חודשים- קנה מטען מצברים איכותי, המצבר יחזיק שנים. פעם בשנה להניע ולנסוע, כולל להעביר את כל ההילוכים ולבלום. בגדול- פעם ב 3 שנים החלפת נוזלים, הנעה פעם-פעמיים בשנה, מטען מצברים ולשים לב לצינורות הדלק לפני שמתניעים - והרכב יחיה לנצח. (שגרת אחזקה ב"הכן" )

עדיף לא לכסות את הרכב כי ההזעה מהקרקע תהרוג אותו. כן חשוב שיהיה בחניה מקורה סגורה ומאווררת ככל האפשר.


אסף.

[YosSima]

יש לי רעיון יותר טוב
תעשה ביטוח מקיף ותשכיר את הרכב לפי שבוע או לטיולים
ככה גם המכלולים יעבדו וגם הג'ובות יזרמו ...
עכשיו ברצינות - אני הייתי מוכר, בעצם לא! אולי משאיל למישהו שיסע ויתחזק
אבל מה אם הוא יעשה לו טוטלוסט ?!?!
אתה יודע מה...

כוסאומם ביבי ושטייניץ !!!

[יונימוג אדום]

צחי , אני בעד למכור .
לפני כחודש סיימתי שיפוץ של הטנדר המדליק שלי .
הטנדר שנת 87 עמד כשנתיים מכוסה מתחת לעץ במושב גבעת חן .
גג הרכב נרכב לחלוטין , וכן מכסה המנוע , מיכל הדלק קיבל רקבונות בגובה הדלק שהיה בו , גומיות ופלסטיקים יבשו לחלוטין קורות שלדה רקובות ועוד .
שש שנים ישאר לך בודי מחורר , ברזנט במצב צבירה - דיקט , ריפודים מתפוררים חשמל אכול ע"י עכברים ועוד דברים .
לדעתי , עם כל כאב הלב - תמכור .
גם אני מכרתי את היונימוג שלי ששופץ ע"י במשך שנה וחצי ממצב של ערימת ברזלים למצב של יפיפית הנילוס , הרומן נמשך 12 שנה אך בסוף ההיגיון ניצח .

אילן

[omri_t]

העצוב הוא שאי אפשר לחיות כאן.
צר לי מאוד לקרוא את החשבון הנכון והקר שהגעת אליו.

ברור שאתה מאוהב ברכב וקשור אליו מאוד. אבל זה בא מהלב ולא מהראש.
אתה יכול לקרוא מה שכתבנו לשני כשהתלבט מה לעשות.
נכון שהנסיבות מאוד שונות, אבל זה דיום על ההחלטה בין הלב לראש.

לדעתי- אין באמת הצדקה להחזיק את הרכב.
בעוד 4-5 שנים כניראה שתראה את הג'יפים אחרת. רכבים אחרים יראו לך יותר, או יתאימו לך יותר.
האחזקה, גם אם לא תיסע תעלה לך פה ושם כמה גרושים.
ולך תדע אם החניה והנסיבות בכלל יאפשרו לך להחזיק אותו עד לאספנות...


אם אין לך איזה אח או בנדוד או חבר טוב שתוכל לתת לו את הרכב שישתמש וישמור עליו- פשוט תמכור.
עצוב, מבאס, אבל לדעתי בלתי נמנע.

[MIKOLINO]

בשום פנים ואופן
שלא תעז למכור.
אתה תצטער כל החיים שלך.
כל פעם שיתחיל גשם ראשון וריח הפריחה יעלה באויר את תאכל לעצמך את הכבד ותתיסר עד כלות.
אני אומר לך מניסיון אישי שלי.
תפקיד את הרישיונות או שתעשה טסט פעם בעשרה חודשים ככה תוכל לדלג על חלק מהאישורים שצריך ותקפים לשנה.
שש שנים זה לא הרבה ואז העלות הופכת לזניחה.
תאמין לי אני מכרתי מתוך אילוץ ומזל מחורבן סבן ואכלתי לי את הלב שנים.
בעיה כלכלית היא זמנית וחולפת, הכסף שתקבל יעלם בשנייה הצלקות והצער ילוו אותך שנים.
תאפסן אותו בחניה מקורה מכוסה על בוקים ללא מצבר ופשוט תחכה לימים טובים יותר והם יגיעו.
ואז אתה תברך את עצמך ( ואם תזכור אז גם אותי) על ההחלטה להשאיר אותו.
תחשוב איך תרגיש אם עוד שנה תתאושש כלילית ותראה אותו חולף חבוט וומרוט ואז תיזכר שמכרת בגרוש וחצי.
זה כמעט בגידה.
בהצלחה
יוסי

[Aviram]

אני יכול להגיב גם בתור אחד שחווה את ההתלבטות הזו (לא בגלל לימודים אלא בגלל הליסינג).

גם אני מתכנן להשאיר אותו לאספנות (עוד 3 וחצי שנים למנייאק).

את הסמוראי אני כמעט ולא מזיז, בעיקר לטסטים, סיבוב מדי פעם בישוב וזהו אז עלויות הדלק הן לא כאלה גבוהות (טנק אחד שתיים לחצי שנה בערך).

האוטו נמצא כל הזמן תחת פרגולה עם מצבר מנותק (מניע כל פעם בנגיעה ) ועובר טיפול אחת לשנה של החלפת כל השמנים (מנוע,גיר,אקסים,טרנספר).

העלות היחידה החודשית היא של הביטוח (400 ש"ח בערך מקסימום? - אז אני חוסך בשטויות אחרות).

אבל אין כמו לראות אותו כל בוקר לפני היציאה לעבודה וכל פעם המחשבה על השיפוץ שאני מתכנן ב"ה לעשות לו.

לפי דעתי אל תמכור בייחוד שמדובר עוד על ארוך.

אבירם

[Tourist]

העלות היחידה החודשית היא של הביטוח (400 ש"ח בערך מקסימום? - אז אני חוסך בשטויות אחרות).

מתעלק על השירשור:
יש אפשרות להקפיא הביטוח ולהפעילו בטלפון תוך 24 שעות ?
נגיד שאני מתכנן טיול של יומיים. מתקשר מפעיל, מטייל, מתקשר מקפיא - אפשרי ?


Sent from my iPhone using Tapatalk

[שגיא S]

תמיד יש סמוראי ארוך למכירה איפשהו...
זה לא צריך להיות שיקול.

אם אתה רוצה לחסוך כסף אתה צריך למכור אותו.
אם אתה רוצה לחסוך פחות כסף, תחיה עם ההוצאות הקבועות, 3000 שקל בשנה על ביטוחים, עוד 1200+ על טסטים,ועוד כמה מאות על טיפול בסיסי.
ותצא לטייל בערך 5-6 פעמים בשנה. ככה זה אצלי, אין מה לעשות זה המחיר של ההנאה.

קח בחשבון שאם אתה מאחסן תצטרך בסוף גם לעשות יישור קו משני + החלפת צמיגים וכו' וכו'. בסוף אוטו עולה כסף.
בשביל 5 מיכלי דלק בשנה לא הייתי מחזיק אוטו לא משנה מה..

וכשתחליט שאתה רוצה לחזור לתחביב ולטייל - תוכל לבחור איזה אוטו שמתאים לך. מבטיח לך שיהיה סמוראי ארוך למכירה גם אז.
ואם לא, אז תוכל להשאיל את שלי כמה שתרצה גם ככה אני לא משתמש בו כבר

[hogi]

כתשובה:
געגועי לפייב.
הוא היה ירוק,
עזבתי את הלימודים וחסכתי כל לירה עד שהיה לי מספיק כדי לקנות אותו.
עוד לפני שהיה לי רשיון נהיגה כבר הלך לו ראש מנוע,
הלכתי לעבוד כנער במוסך, רק כדי להבין אותו,
על הדרך עשיתי לו פחחות, למעשה מרחתי אותו בכמויות של חומר וצבע.
את מה שעשיתי עליו ועל שמיכה לידו, לא ברור לי אם אני מפנטז או זוכר,
אבל את הריח שלו,
ריח שמן ושמש בקיץ,
ריח של ברזנט מאובק ורטוב בחורף
ואת הריח של לחזור מבילוי לפנות בוקר ולקפוא מקור גם בקיץ,
ואת ריחות פריחת ההדר באביב והרותם בקיץ -אי אפשר לשכוח.
הלכתי לצבא ופחות או יותר נטשתי אותו ליד הבית,
אבא שלי עשה לי טובה ומכר לי אותו.
קיבלתי סוברו 1600 ולא חשבתי עליו דקה נוספת.

אבל עבר זמן והזיכרונות החלו לצוף,
געגועים לכל מה שהיה סביב לו אבל בעיקר אליו.
כמה אני מצטער שלא שמרתי עליו,
שלא העמדתי אותו לכמה שנים.
והמחשבה איך הוא היה נראה היום, עם כל השיפורים שיש היום.

כשאני מספר שאני עם ההרלי 16 שנה - אנשים נדהמים, אבל אם הוא היה פה איתי - הייתי יכול להגיד שאנחנו יחד כמעט 35 שנה יחד. בעולם של 'השתמש וזרוק' וחיים בליסינג קיומי - זה משהו שמעבר ליציבות.

אל תמכור.
תעמיד.
נתת בו כל-כך הרבה.
אחרי שנת לימודים יגיע קיץ וחופש מלימודים וגם סטודנטים עובדים וביטוח לחודש זה לא בשמיים. אפילו לסטודנט תפרן מגיע טיול פסח אחד בשנה כדי לנקות קצת את הראש.

[דרור ברלי]

עד היום אני מצטער על החיפושית 74 שמכרתי לפני 15 שנים, רק כי הייתי צריך עוד כמה אלפי שקלים בשביל לחזור לג'יפים. הייתי אז בעניין של חיפושיות כמו שהיום אני בג'יפים, והיא באמת היתה משהו מיוחד.
החלטתי למכור, והיא עפה תוך כמה ימים בודדים מרגע הדבקת המודעה על החלון. הראשון שהתקשר גם קנה אותה. קיבלתי עבורה בדיוק את הסכום שרציתי וזה היה הרבה כסף, יחסית לאוטו כזה ולתקופה ההיא, אבל לא משהו שאי אפשר היה לקחת כהלוואה שאותה הייתי סוגר אז די מהר (כי המצב הכלכלי היה שונה), ולשמור על מכונית קלאסית שהיום היא די נדירה, עם מנוע משופר וחזק מאוד שהשקעתי בו לא מעט כסף והמון שעות עבודה, גוף במצב מושלם לחלוטין (כולל צבע מקורי במצב מדהים וכל אביזרי הנוי - פגושים, פסי כרום וכו' חדשים מהחברה) ופנים מקורי לגמרי, רענן ושמור כמו חדש וזו לא מליצה, במצב כללי שפשוט כבר לא מוצאים היום. זה אוטו שהיום גם היה יכול להיות שווה הרבה וגם היה מסב המון הנאה בכל נהיגה בו - מהיר, מגניב, מאתגר ומהנה לנהיגה. מתנה ראויה לג'וניור שלי כשיוציא רשיון בעוד 5 שנים...

אבל אז ראיתי את הדברים אחרת ובינינו - בסופו של דבר גם זה היה רק אוטו. אוטו הולך ואוטו בא וחוזר חלילה. במקום החיפושית בא CJ 89 ארוך, שהיה מעולה ואמין אבל לא התחברתי איתו. שנה וחצי וגם הוא הלך, ועליו אני לא מצטער לרגע.
על הסופה שבאה אחריו אני כן מצטער. ג'יפ מדהים עם נשמה ענקית שהעניק לי יותר מעשר שנים ומאות טיולים עם יכולות שטח שבכל פעם ריגשו אותי מחדש, ביחד עם נאמנות ואמינות ללא תחרות. עד שהגנבים לקחו אותה. זה היה משפיל וזה כאב אז, זה כואב גם היום, אבל ממשיכים הלאה.

במקרה של הסמוראי הזה - למרות שאתה מת עליו, עזוב. רכב שלא נוסע ולא חי מקבל הסתיידות עורקים, נרקב, מתפורר וגוסס לאיטו עד שהוא מת. אם אין לך מישהו קרוב שמוכן לאמץ אותו ולהתשמש בו כאילו היה שלו, כולל לתחזק אותו באהבה ובלי קמצנות - אז תמכור. תמשיך הלאה, אתה רק בהתחלה - תבנה לעצמך את החיים. עוד יהיו לך ג'יפים אחרים, לא פחות טובים וסביר להניח שטובים יותר ואתה תאהב אותם לא פחות, אולי יותר.

[YosSima]

עד היום אני מצטער על החיפושית 74 שמכרתי לפני 15 שנים, רק כי הייתי צריך עוד כמה אלפי שקלים בשביל לחזור לג'יפים. הייתי אז בעניין של חיפושיות כמו שהיום אני בג'יפים, והיא באמת היתה משהו מיוחד.

דרור - מה המספר של החיפושית שהיתה לך - אולי נוכל להחזיר לך אותה והג'וניור בכל זאת יוכל לקבל אותה ..

[yes1952]

צחי ידידי הצעיר
ראשית אני שמח שאתה מתלבט זה אומר הרבה
וההרבה הזה פירושו-זה רכב ייחודי ולמען האמת זה כבר לא סתם עוד רכב
גם סטודנט יכול לעבוד פה ושם בעבודות מזדמנות-ובמקום לצאת לבלות ולבזבז כסף בפאב זה או אחר,שמור על הסמו קנה בירה בסופר ושתה אותה קרה בשטח-אותו מחיר כמו לצאת 5 פעמים בשבוע לפאב-
הרי לא תפסיק לחיות ותדגור כל ה-5 שנים על הלימודים-יש גם חיים מעבר
היום המצב לא טוב?מחר יהיה יותר גרוע?עוד 5 שנים יש להניח שתחל צמיחה חדשה-תמכור כאשר השוק עולה-
עם השנים אנו מקבלים פרופורציות אחרות-כשתהיה מהנדס אתה כבר תחליט למכור או לא
בנתיים תתיחס לסמו כאופציית חרום במידה ותהיה זקוק לשינוע מידי-לחרום-לו זו היתה גרוטאה הייתי אומר לך תמכור
זו לא גרוטאה וזה רכב אמין ובתחזוקה נכונה אתה תשמור עליו גם בלי הוצאות מיותרות-
נכון שזה רק רכב בסופו של דיון-אך תשקול שוב באם אתה רוצה להסתמך 5 שנים על תחבורה ציבורית ולבקש מידי פעם אכב מההורים או מחבר כזה או אחר,
יש איזו מידה של עצמאות שגם סטודנט צריך
יוסי

[זרקו]

צחי,
כנראה שלכל דבר יש את הזמן שלו בחיים.
אני לא יודע להסביר לך מה צריך כדי שאוטו לא יירקב למוות מתחת לברזנט.
אני בצד של המספרים...
נניח שתמכור את הרכב במחיר שאתה מבקש עליו-40 אש"ח.
מה יכולה להיות האלטרנטיבה?
למשל, הלוואה של 40 אש"ח (בהנחה שהסיבה שאתה מוכר היא כי אתה צריך את הסכום הזה) תעלה לך כסטודנט (כהלוואה שאותה תתחיל להחזיר רק אחרי התואר) 141 שקל לחודש ריבית. שווה לך? קח היום הלוואה ותתחיל להחזיר אותה בעוד 3 שנים ועד אז זו העלות.
ואפשר לעשות עוד מניפולציות על מספרים.

רובנו היינו סטודנטים- אני יכול לספר לך שהחזקתי רכב (אומנם פרייבט), שכרתי דירה ומימנתי הכול מעבודות במהלך הלימודים. זה אפשרי. נקודה.

תמכור רק אם היית מוכר גם לולא היית מתחיל פרק חדש של לימודים בחיים.

בה"פ- יש משהו נוסף שתוכל לעשות.

בהצלחה

[cj 64]

בשום פנים ואופן
שלא תעז למכור.
אתה תצטער כל החיים שלך.
כל פעם שיתחיל גשם ראשון וריח הפריחה יעלה באויר את תאכל לעצמך את הכבד ותתיסר עד כלות.
אני אומר לך מניסיון אישי שלי.
תפקיד את הרישיונות או שתעשה טסט פעם בעשרה חודשים ככה תוכל לדלג על חלק מהאישורים שצריך ותקפים לשנה.
שש שנים זה לא הרבה ואז העלות הופכת לזניחה.
תאמין לי אני מכרתי מתוך אילוץ ומזל מחורבן סבן ואכלתי לי את הלב שנים.
בעיה כלכלית היא זמנית וחולפת, הכסף שתקבל יעלם בשנייה הצלקות והצער ילוו אותך שנים.
תאפסן אותו בחניה מקורה מכוסה על בוקים ללא מצבר ופשוט תחכה לימים טובים יותר והם יגיעו.
ואז אתה תברך את עצמך ( ואם תזכור אז גם אותי) על ההחלטה להשאיר אותו.
תחשוב איך תרגיש אם עוד שנה תתאושש כלילית ותראה אותו חולף חבוט וומרוט ואז תיזכר שמכרת בגרוש וחצי.
זה כמעט בגידה.

יוסי

+1 בריבוע!!!!!!!
כסף זה ילך לפני שתגיד ג'ק רובינזון.
ג'יפ כזה לא תמצא בחיים(כי הוא מהדם שלך)
ומכון התקנים זה חרטטא ברטטה לאיש כמוך!ועולה כולה 700 ש,ח!
גל
בהצלחה

[ishc]

יוסי המטרה היא לעבור ל-125 סמ"ק ולא לרכב כלל.
הסמוראי כרגע חונק אותי בהותאות התחזוקה הרגילות, ביטוח, טסט, דלק וטיפולים שוטפים. הוא כמעט ולא נוסע בטח לא לשטח.
האוטו ייחודי ואני מאוד אוהב אותו אני גם די בטוח שאם ארצה לחזור לכזה בעתיד יהיה לי מאוד קשה למצוא אחד.
מצד שני לראות אותו נרקב באחסון צורם לי יותר ואני מעדיף להעביר אותו הלאה, לבטים לבטים.
כרגע הוא מפורסם, נתתי לעצמי דד-ליין בראש עד מתי אני מפרסם אותו ואם הוא לא יעבור הלאה, הרשיונות יוקפאו והרכב יאוחסן.
את הכסף מהמכירה אני לא ממש צריך, אני עובד ומפתח את העסק שלי שמתגלגל יפה ואמור להחזיק אותי בזמן הלימודים. בגיטרות אני תותח לא קטן (מצטער על השתחצנות) ואני יודע שאני אגיע לכמות עבודה יפה מה שגם אני דואג לשווק כל הזמן וכל עוד יש זמן.
סורי, בעיקר מחירי הדלק שברו אותי וזה כולה סמוראי 1300

[GodsFather]

בתור מי שהיה בדילמה שלך מספר פעמים במהלך הבעלות - המסקנה הסופית היא למכור.

כשהייתי סטודנט צמצמתי איתו נוכחות ולא חידשתי רשיונות או שהייתי מחדש רשיונות ועושה ביטוח רק לימים בודדים בחודש בתכנון מראש של ההוצאה. זה אכן צמצם את העלויות אבל לא באופן דרסטי. וכמו שאמרת יש תחזוקה מתבקשת, גם אם הכל חדש מהניילונים.

אני הייתי עם קטנוע 50 סמ"ק באותה תקופה לתנועה יומיומית והסמוראי רק לטיולים ואו העברה של דירות של חברים.

כשנקראתי לשליחות למנילה והייתי צריך לבחור בין להעמיד את הרכב או למכור, העדפתי למכור כי בסופו של יום מדובר בברזל. גם אם זה הברזל שלך שהכי נקשרת אליו בעולם והשקעת בו את נשמתך, תמיד תוכל לקנות עוד ברזל. בין אם סמוראי ארוך אחר בעתיד ואז כבר תעשה הכל אחרת ובין אם תעבור לאמריקאים או יפנים אחרים. אם לא תפרד ממנו עכשיו אתה תקבר איתו. וגם אם זה יהיה במחיר נמוך ממה שאתה דורש (ואני לא חושב שאתה דורש מחיר בשמיים אגב). את שלי מכרתי במחיר שהייתי שלם איתו, ואני יודע שהוא היה שווה יותר ואפילו קיבלו עליו יותר בגלגוליו השונים אחרי. היום אגב הוא כבר לא קיים, נגרט לפני כמה חודשים.

עם הכסף מהמכירה תוכל לקנות קטנוע 200 סמ"ק שיתן לך קצת יותר נוחות בנסיעה היומיומית (או אולי דו"ש עד 250 סמ"ק ועדיין להנות משבילים קרוב לבית) ואת השאר תשים בצד לטיולים בסוף סמסטר לארצות רחוקות, שם תוכל לשכור סמוראים או מפלצות אחרות ולעשות מה שבא לך. את הכסף שאתה מרוויח מהעבודה שלך תוציא על היום-יום.

אתה בחברה טובה עם הרבה חברים בעלי סמוראים וג'יפים אחרים, תמיד תוכל לצאת לטיול עם חברים ואפילו לנהוג. גם אם זה לא שלך שלך, החוויה לא תלך לאיבוד.

זהו, הוספתי גם את הנאום שלי לשרשור.

[MIKOLINO]

הסנדק מעלי כתב ״

העדפתי למכור כי בסופו של יום מדובר בברזל. גם אם זה הברזל שלך שהכי נקשרת אליו בעולם והשקעת בו את נשמתך, תמיד תוכל לקנות עוד ברזל. בין אם סמוראי ארוך אחר בעתיד ואז כבר תעשה הכל אחרת ובין אם תעבור לאמריקאים או יפנים אחרים. אם לא תפרד ממנו עכשיו אתה תקבר איתו. וגם אם זה יהיה במחיר נמוך ממה שאתה דורש (ואני לא חושב שאתה דורש מחיר בשמיים אגב). את שלי מכרתי במחיר שהייתי שלם איתו, ואני יודע שהוא היה שווה יותר ואפילו קיבלו עליו יותר בגלגוליו השונים אחרי. היום אגב הוא כבר לא קיים, נגרט לפני כמה חודשים.״

אני לא נותן ציונים אבל מי שכותב ככה על הגיפ שלו או שאין לו נשמה או שהוא לא אוהב אותו או שהגיפ לא שלו.
זה לא גיפ סיור משטרתי או צבאי או של הליסינג , זה חלק מהנשמה של הבחור ולכן אסור למכור בשום פנים ואופן.
לא הכל מתחיל ונגמר בכסף כדי שיהיה כסף צריך שתהיה נשמה בריאה שיש לה את היכולת לעצור לעיתים ולתדלק, לתדלק את הנשמה זה התפקיד של הגיפ
והגיפ יודע לעשות זה וב ג ד ו ל.

כשהשתחררתי מהצבא קניתי את הגיפ הראשון שלי הוא עמד המון שנים בראשל״צ ושיפצתי אותו לבד מה שנקרא מוסך המדרכה, מתחת לבית הורי שגרו באבן גבירול בתל אביב.
עבדתי ממש קשה אך נהניתי מכל שניה, יום אחד העליתי הביתה את המנוע ( קומה שניה על עמודים ללא מעלית ) עם חבר ואז אמא שלי שהיתה בשוק אמרה לי ״ מה אתה צריך את הגרוטאה הזו אולי תקנה לך אוטוביאנקי ? כל כך נעלבתי שלא דיברתי איתה חודש.
ברגע של לחץ כספי אדיר (סטודנט כבר אמרנו ) וטפשות מכרתי אותו מה גם שלא היה לי היכן להעמיד אותו גםאז היו פקחים ימ״ש.
שנים הלב שלי נחמץ שמכרתי , כל פעם שרציתי לקנות אותו חזרה אמרו לי שכזה גיפ אדם שפוי לא מוכר.
לפני חודשיים פגשתי אותו במועדון החמש בנוקיה והבן שלי לידי (30שנה מאז ) הוא לא הבין מה גרם לזה כמעט התעלפתי התחלתי להסתובב סביבו כמו אחד שמצא חלק מנשמתו.
הרכב היום בידים טובות מאוד ואני עדיין מקווה יום אחד להחזיר אותו הביתה.
לסיכום : אל תמכור ואני בטוח שלא תצטער. נשמתך הצעירה תודה לי בכל פעם שתהיה מבואס או עצוב ותעשה בו סיבוב. ככה סתם בשביל להניע ולדעת כשהוא שם מחכה לך. הוא לא היה מוכר אותך נכון??? אז אל תמכור זה לא ברזל זה גיפ שאוהב אותך.
יוסי

[GodsFather]

יוסי, הייתי במצב הזה, שלא תחשוב אחרת. את הפרידה מהג'יפ עשיתי בצער רב. בלי קשר להשקעה הכספית עליו. וזה גם לא הג'יפ הראשון שנפרדתי ממנו באילוץ ולא מרצון.

אבל בסופו של דבר כשאחזור לארץ, אקנה אחר וארים פרויקט חדש. אני למעשה מנוע מלעשות פרויקט כזה איפה שאני נמצא עכשיו, אחרת כבר היה לי אחד כזה פה. אז מדובר אפילו בתסכול כפול מבחינתי.

מילא אם היה כלי נדיר, אבל הוא לא ולכן השיקול. כמו שאמרו אחרים - סמוראים ארוכים (וגם טנדרים) יש עוד לא מעט.