אמנם הפעם לא על הסופה, אבל בכל זאת שאלה

[דרור ברלי]

האלפאסוד 1.5 (משופרת "קצת") עשתה 100 קמ"ש ב-8 שניות בערך ונסעה 200 קמ"ש אמיתיים כבר אז, ב-1988 ועשתה חולון-אילת בפחות משעתיים וחצי כולל עצירת פיפי... היום כנראה זה לא משהו מיוחד. אז, כשסובארו ממוצעת דידתה ל-100 ב-20 שניות כשהיתה חדשה וגירדה-140 ביום טוב וגם זה בירידה, זה נחשב ועוד איך.

אכן כיוון קרבורטורים בתכיפות גבוהה אצל אלכס וסשה באשדוד (למי שזוכר) היה חלק בלתי נפרד מהסרט ההזוי הזה.
גם טיימינג בתדירות גבוהה (60K עפ"י היצרן, אבל מי מאמין לו... החלפנו כל 40...) והמנוע המשופר גם אהב שמן איכותי (Mobil1) ופלאגים מיוחדים... והמתלה הקדמי עם גלגלים בזוית שפיעה (קאמבר) שלילי היה ידוע כזולל צמיגים... ואז דנלופ SP SPORT במידה 185/60R13 נחשבו לגומי אקזוטי ויקר...אבל אז כל המשפחתיות האחרות התגלגלו על 145/13...

להבדיל מסובארו, שהמנוע שלה תמיד ישב באלכסון ומאוד גבוה, באלפא המנוע היה נמוך-נמוך. כל מרכז הכובד היה נמוך, זה הסביר את ההתנהגות של האוטו.

הבלמים, תסלח לי? היו מצויינים גם בסטנדרטים של היום - 4 דיסקים כאשר הקדמיים על הגיר.
כל האוטו שקל 850 קילו, אז תבין לבד איך הוא עצר. אבל מה? החלפת רפידות כל 20,000 היתה עניין רגיל.
ההגה היה קל יחסית למערכות נטולות תיגבור, ומדהים בתחושות ובהיזון החוזר שלו, במיוחד כשזוכרים שמדובר בהנעה קדמית חזקה מאוד לזמנה (105 כ"ס במקור, משהו כמו 130-140 סוסים אחרי השיפורים - קמשפטים, קרבורטורים, אגזוז, הצתה, פילטרים). הוא לא אהב סל"ד נמוך, זה נכון. היה מגמגם ורוטן. אבל איך הוא שר ב-7,000 סל"ד!

ובמפתיע היה באמת רכב אמין. לא התחמם, לא חרק, לא נזל. תמיד הניע בבוקר, חום, קור, לא שינה לו כלום. נסע המון אצלי (כ-25K בשנה. אבל הדלק היה אז זול...).
אפילו החלודה לא הרימה ראש יותר מדי. היה לי ריקבון אחד קטן במכסה הבגאז'. שאר האוטו היה בצבע הצהוב אורנג' המקורי ונקי לגמרי.
דיפון הפנים לעומת זאת היה מתפרק... גם לזה נמצא פתרון בעבודה עצמית שאפילו יצא יפה.

מזגן? מה זה?... היה חלון משולש קטן שנפתח והזרים אויר חם (וכל מיני מעופפים) ישר לפרצוף...

זה היה אוטו ספורטיבי מאוד בכמה רמות מעל למה שהיה מקובל אז והאמינות הגבוהה היתה פועל יוצא של תחזוקה קפדנית, אבל התחזוקה הזו לא היתה זולה כשהשווית למשפחתית פשוטה כמו סובארו DL או פורד אריקה של אותם ימים.
היום ברור שזו באמת גרוטאה. אבל הויכוח היה על הנעה קדמית במכונית ספורטיבית - וזה אפשרי, מקובל, אפשר לעשות את זה ממש טוב ולא חסרות עוד דוגמאות מבית פולקסווגן, פיז'ו, פורד וכו'.

- - - Updated - - -

נהגתי אז באלפטא וב-GTV.
והאמת? לא הבנתי ממה כל כך מתלהבים.
במיוחד עיצבן מוט ההילוכים (כי הגיר ישב מאחור).

אם כבר אלפא עם הנעה אחורית, אז סדרה 105 (ג'וליה, ג'וניור, ספיידר וכו').

[motorica.net]

ההבדל בין האלפסוד לאלפטות ול-75 זה שעל הנייר לאלפטות היה יתרון, בפרקטיקה הסוד הייתה טובה יותר בכל פרמטר למרות ההנעה הקידמית.
הייתה לי סוד 1.7 שאת המנוע שלה בנו אלכס וסשה מאשדוד , הזיכרונות שלי ממנה מעורבים עד היום לא השתחררתי מהפוביה שלי לחלודה...

[דרור ברלי]

כל המכוניות האלה נעלמו ומתו - הרוב בתאונות, היתר התפוררו מהחלודה. אבל היה כיף גדול.

[raanan]

כל המכוניות האלה נעלמו ומתו - הרוב בתאונות, היתר התפוררו מהחלודה. אבל היה כיף גדול.

תהי-נשמתם-צרורה-בספר-החיים

לפחות יש מועדון עם חברה שמטפחים ברמה גבוה את השרידים (שווה לבקר בימי שישי אחה"צ במתחם המסעדות בהרצליה פיתוח).

אגב,
האם ניסתם לרדת לשורש העניין למה קשה לנו לשחזר את אותו להט וההתלהבות שהייתה לנו ?
(מתוך הנחה שזה לא מאפקט הראשוניות או גיל ההתנסות הצעיר)

רענן

[דרור ברלי]

לא קשה בכלל.
מה שאנחנו עושים עם הג'יפים היום זה בדיוק אותו דבר. אבל כיף אחר.
אם היה עוד קצת כסף בשביל זה, היתה גם מכונית כביש משופרת לביצועים ליד הג'יפ.
תראה מה שיריב עושה, לדוגמא. הוא חי את הכיף הזה שלו עד הסוף. תענוג.


ואני זוכר שעברתי מהאלפא לג'יפ כי תמיד אהבתי ג'יפים, אבל גם הבנתי שעם האלפא הזו אני אגמור או בבית סוהר, או בבית קברות.

[grand]

עדיין מעדיף את ה 159 על ה75 וברור שעל האלפטא.
ל 159 יש סקסאפיל שאין להרבה מכוניות אחרות, עיצוב חיצוני ופנימי מושלם!, אחת המכוניות היפות שיצאו ב20 שנה האחרונות.

לפני מספר שנים בטיול בצפון איטליה קיבלתי 159 2.5 TD, לאחר שסרבתי בנימוס לBMW סידרה 5.
גיר ידני 6 הילוכים עם מומנט מטורף, הרכב בשיוט איטי של 40 קמ"ש בהילוך שישי היה מאיץ כמו טיל מבלי להוריד הילוך, כולל סאונד מגניב מהאגזוזים למרות מנוע הדיזל.
לוח השעונים, עם השעונים הקטנים מצד ימין, הזוויות של הכל מול הנהג, הגוונים, אין מילים, פשוט מושלם.

[raanan]

לא קשה בכלל.
מה שאנחנו עושים עם הג'יפים היום זה בדיוק אותו דבר. אבל כיף אחר.
אם היה עוד קצת כסף בשביל זה, היתה גם מכונית כביש משופרת לביצועים ליד הג'יפ.
תראה מה שיריב עושה, לדוגמא. הוא חי את הכיף הזה שלו עד הסוף. תענוג.


ואני זוכר שעברתי מהאלפא לג'יפ כי תמיד אהבתי ג'יפים, אבל גם הבנתי שעם האלפא הזו אני אגמור או בבית סוהר, או בבית קברות.

גם אני הגעתי לאותה תובנה ובעקבות כך "עשיתי סוויץ" לשטח עם ג'יפ. אבל , לא ענית לשאלה

האם ניסתם לרדת לשורש העניין למה קשה לנו לשחזר את אותו להט וההתלהבות שהייתה לנו ?
(מתוך הנחה שזה לא מאפקט הראשוניות או גיל ההתנסות הצעיר)

או לחדד,
מדוע מכונית הספורט של פעם "עושה לנו את זה" יותר ממכונית ספורט מודרנית (שעולה בביצועים בכמה עשרות מונים) ?
אני חושב שזה ישים גם לרכב שטח (CJ7 מול רנג'לר רוביקון).

רענן

[דרור ברלי]

כי כדי להינות מאוטו ישן ומפגר טכנולוגית, אתה צריך לדעת להוציא ממנו את זה. להיות מיומן. זה כיף.

בזמנו, מגזין "הגה" עשה השוואה במסלול סלאלום במינחת בערד בין פיזו 205GTI בת 20 שהיתה אייקון ספורטיבי בזמנה, לבין מאזדה 3 אוטומטית 1.6. משפחתית שהיא סמל להמוניות הבינונית.

המאזדה היתה יותר מהירה בסלאלום ולא במעט... השעון לא שיקר - לספורטיבית הכי נחשבת בזמנה, לא היה סיכוי מול משפחתומטית יפנית מודרנית.


לפני שנה בערך, הייתי ברביירה הצרפתית בהשקה של גולף GTI החדשה, דור 7. האוטו היה כמובן מהיר ומדהים ומרשים בשלמות שלו.
בסוף היום כשהגענו למלון בסן-טרופז, חיכתה לנו גולף GTI דור ראשון. מנוע 1.6, גיר 4 הילוכים. מכונית החלומות שלנו כשהיינו בני 17. אייקון ספורטיבי של דור שלם.
היא היתה גם במצב חדש ומושלם. מי שרצה - קיבל אותה לסיבוב לא מוגבל ולא קצר - ושם יש כבישים בהרים, ללקק את האצבעות...

מה לומר לך? שהיא הרגישה כמו גרוטאה ליד הדגם החדש. כל דייהולט סוניק חדשה היתה מנצחת אותה נגד השעון.
אבל היא היתה מה זה כיפית! באוטו כזה אתה צריך לנהוג באמת.

אחד המהנדסים של פולקסווגן שאל אותי מה אני מעדיף - אז ברור שהחדשה כל כך הרבה יותר טובה שזה בלתי נתפס, אבל באותה מידה ברור שאהבתי יותר את ה-GTI הישנה.

[נימי]

או לחדד,
מדוע מכונית הספורט של פעם "עושה לנו את זה" יותר ממכונית ספורט מודרנית (שעולה בביצועים בכמה עשרות מונים) ?
אני חושב שזה ישים גם לרכב שטח (CJ7 מול רנג'לר רוביקון).

רענן

כי צריך לדעת לנהוג ברכב מהר בלי כל האלקטרוניקה (שמצילה חיים), זה הנהג והמכונה וזה כיף

לגבי ה 205GTI מול המאזדה 3 אין כאן הרבה מה להגיד, אבל ה 205GTI היתה עם צמיגים שחוקים מאוד \גמורים בזמן ההשוואה (אם אני זוכר נכון), הייתי רוצה להאמין שנהג מיומן ועם צמיגים טובים היה עושה זמנים טובים יותר מהמאזדה 3

[raanan]

כי כדי להינות מאוטו ישן ומפגר טכנולוגית, אתה צריך לדעת להוציא ממנו את זה. להיות מיומן. זה כיף.

אבל היא היתה מה זה כיפית! באוטו כזה אתה צריך לנהוג באמת.

אחד המהנדסים של פולקסווגן שאל אותי מה אני מעדיף - אז ברור שהחדשה כל כך הרבה יותר טובה שזה בלתי נתפס, אבל באותה מידה ברור שאהבתי יותר את ה-GTI הישנה.

+10000
ההנאה באה מהאנדרנלין שמפריש המוח. הוא מפריש בריגוש מהול בפחד.
כלומר, היכולת ללכת על הסף ולהסתכן והסיפוק העצמי בהצלחה בשליטה על הסוררת ...

אנקדוטה קטנה, באה לי הג'ננה לבדוק מה שווה ה B4 של אישתי בכביש המפותל לישוב.
זה פשוט לא יאומן, כדי להוציא הרכב משלוותו אתה צריך מהירות בלתי שפויה בעליל שלא תאפשר אפילו מעבר קליל בבית החולים ...

אז אם מחפשים את הריגוש, צריך לחזור אחורה בזמן או במסלול המירוץ.

רענן

[דרור ברלי]

גם צמיג מירוצים לא היה עוזר לה. באחריות. 20 שנה זה פער טכנולוגי גדול מאוד.
זה ברור שהספורטיבית הישנה מנצחת בתחושות, אבל המשפחתית המודרנית יותר מהירה מנקודה א' לנקודה ב' כי היא אוחזת יותר וסלחנית יותר ודורשת ממך הרבה פחות מיומנות, פחות ריכוז, פחות מתח.

קח כביש כמו ערד-מצדה, שהוא לפחות לא סלחן ועבור נהגים ממוצעים מינוס הוא אפילו קטלני. סע בו מהר באמת.
אתה תצא מאוטו מודרני כשאתה יחסית נינוח ורענן, ממכונית ספורטיבית של פעם תצא מכוסה בזיעה קרה... אבל עם חיוך יותר גדול.

[katsirz]

זה רק בגלל שהמזגן יותר טוב...

[raanan]

האם אפשר להנות (חוץ מהאצה) "ממכונה" כזאת בכביש הציבורי ?

רענן

[דרור ברלי]

בכביש ציבורי כבר אי אפשר להינות באמת מנהיגה.
זו אחת התובנות שהובילו אותי לרדת מהאלפא לפני יותר מ- 24 שנים.

כלומר יש פה ושם כבישים נהדרים שגם ריקים בשעות מסויימות. אבל זה דבילי לנסוע שעה וחצי 90-100 קמ"ש, לפחד ממצלמות ומשוטרים ולבזבז המו ןדלק רק כדי להגיע לכביש נהיגה נידח וגלות שרוכבי אופניים כבשו גם אותו...

היתה אצלי בסופ"ש מכונית סאלון-ספורטיבית חדשה. מכונית יקרה, מאוד משוכללת ומתקדמת עם ביצועי על. יצאתי ממנה מתוסכל כי מלבד תאוצות, אי אפשר היה להינות ממנה באמת.
כולם חוסמים אותך ומפריעים לך כל הזמן. בכל פינה אופניים, או משפחות שזוחלות 30 קמ"ש ועוצרות באמצע הכביש, ואתה מתעצבן ומתחיל להתנהג כמו חוליגן. מילא לסכן את עצמי, אבל למה לסכן אחרים?... נסעתי לכביש אחר. אותו סיפור. הפעם בלי אופניים, אבל יותר גרוע מזה - אוטובוסים עם ילדים...
ככה זה כשמתפשרים.
בפעם הבאה רק ערד-מצדה. אבל בשביל כביש אחד אין טעם לבנות אוטו כזה.

בקיצור - עדיף להינות בשטח.

[Bernard]

אם הייתי יודע שמשפט קטן, אחד שלי,כ"כ ישפיע ויצית כאלה גלי נוסטלגיה וגעגועים... הייתי משתדל לתמצת יותר את המגילות שלי...


אתם, כולכם ילדי עשירים... אלפות ולאנצ'יות וחוצלארצים...
לי היו סימקה (עם לוח שחמט עלמכסה המנוע.. סליחה, המטען), גיבלוע ו-3 מיני (אחת 1/2 אוטומטית, שהכי אהבתי ולמרות שהחזקתי אותן במקביל, רק אחת עבדה).
מי בכלל חלם שיהיה לו אלפא?
אני וחבר שלי היינומחפשים את הסממנים של "עלה תילתן ירוק" בסוד (שהיתה הכי גיבורה, בלי תחרות - זאב בעור של כבש) והיינו מבסוטים שהרכב שלנו זז (הגילבוע עשתה הלוך חזור רמלה - בה"ד 1, עם 3 צילינדרים ובלי קלאץ') ואתם מדברים לי על להחליף טיימינגכל 40, במקום 60...
ילדי עשירים..

אלכס עשה ככה וההוא עשה אחרת.. בזמן שאני, במחסן בבית, הייתי צריך נסות לייצר דיזות לגילבוע, מצינוריות נחושת שאבא שלי הביא לי מנשר, רק שתניע הנבלה...
היינו נדחסים 6 (!!!) לתוך הפיאט 850 של חבר, כדי לנסוע לת"א...
ולמירוצים באשקלון, היינו נוסעים עם מצבר חלופי בתא המטען... שנוכל להניע לנסיעה הביתה..
8 שניות למאה... כדי להגיע ל-60... היינו סוגרים חלונות.. בקיץ..

כשאבא שלי, סופסוף, קנה רכב חדש (אחרי 3 פורד אסקורט. 2 עם שתי דלתות..) הוא לא היה מוכן לשמוע על איטלקי - שיכנעתי אותו לקנות סיירה, שרק יצאה (הרכב האוירודינמי ביותר בהיסטוריה.. אז. שיא השיכלול - פסי/חרכי האורך בגריל, לא באמת הכניסו אויר!!) וזה היה הרכב הכי ספורטיבי שנהגתי בו... 1300 סמ"ק...

מיד כשנכנסתי לקבע, קניתי סוזוקי 400 (ומיד אח"כ 750) ואז התחלתי לעקוף את כל הסודים והGTV-ים והדלתא טורבו ואם כבר מדברים על אילת בעשתיים וחצי... עם סוזוקי 600, עשיתי ממירושלים עד רח' אורי בת"א (שם גרתי), בשעה 23:30, ב-17 דקות...
תראה לי אלפא שעושה את זה...

[נמרוד]

אין שום דבר מיוחד או טוב במכוניות של פעם. העניין הוא פסיכולוגי פשוט - כל אחד התקבע על המכוניות/אופנועים הכי מגניבים והתודעה שלו נצרבה בגיל 12-17. לחלקנו קצת יותר מוקדם, לאחרים יותר מאוחר. מה שהיה הכי "חם" בשנים האלו עבור כל אחד במגזין אוטו/טורבו/מוטו - התקבע לנצח.

לא מאמינים? בואו נעשה משאל - כל אחד שיגיע מה שלושה-ארבעה מכוניות/אופנועי החלום שלו, הכי מגניבים, הכי "צרובים".... ושיגיד גם בן כמה הוא. אני מנחש שיש קורלציה לא רעה.
אני אתחיל - ואל תשאלו אותי למה, ולא היה לי אף אחד מהכלים האלו...

סוזוקי DR 750 כחול לבן, קג'יבה אלפנט "לאקי סטרייק", לאנצ'יה דלתה אינטגרלה, פורד RS200, לאנצ'יה סטרטוס. אני בן 40.

[Bernard]

אתה ילד, אתה.

רנו 5 טורבו II- נקודה!.
היתה לחבר של אחי (צרפתי.. דויד) - יחידה בארץ... טיל אטומי... והרעש...אווחחחחח.

אופנוע - GSX750ES... איזה יופי היה הגלגל האחורי "נקי". המושב כאילו מרחף מעליו.. באויר. לא כמו קישקושי רפליקות המירוץ שבאו אחריו...
אחריו היו (לנו, הרוב של SHIMBO, כולל 2 750R) עוד כמה ( GSX600, GSX750R, CBR600ו-VFR והיה (ליד)1100 ופאזו ומוטוגוצי) אבל אלה כבר היו... לכולם.. כמו איזה GTI, שכולם קנו, בשביל הפוזה...

- - - Updated - - -

זה רנו 5 טורבו 2, כן? לא הדבר המצחיק הזה שבא אח"כ, עם אותו שם...

[asypeer]

ההבדל בין האלפסוד לאלפטות ול-75 זה שעל הנייר לאלפטות היה יתרון, בפרקטיקה הסוד הייתה טובה יותר בכל פרמטר למרות ההנעה הקידמית.
הייתה לי סוד 1.7 שאת המנוע שלה בנו אלכס וסשה מאשדוד , הזיכרונות שלי ממנה מעורבים עד היום לא השתחררתי מהפוביה שלי לחלודה...

אומרים שאם תתקרב לאלפא ותהיה מספיק בשקט אז תשמע את החלודה מכרסמת..


Sent from my iPhone using Tapatalk

[דרור ברלי]

באיטלקיות של השנים ההן, זו היתה המציאות.
הן החלידו כבר באוניה בדרך מהיצרן לנמל.



מכוניות חלום?
היו לי המון. עדיין יש המון. לא בטוח שזה קשור לתקופה ההיא.
על חלקן הספקתי לעשות אי אילו סיבובים ולהבין שהחלום הוא די סיוט.

יש כמה מכוניות ישנות שאני עדיין מתגעגע אליהן. זה אותו "אופי" מפורסם, שהיום קשה יותר ויותר למצוא אותו במכוניות החדשות - הן כל כך הרבה יותר טובות, אבל יש להן נשמה של טוסטר במקרה הטוב.

[eysham]

באיטלקיות של השנים ההן, זו היתה המציאות.
הן החלידו כבר באוניה בדרך מהיצרן לנמל.



מכוניות חלום?
היו לי המון. עדיין יש המון. לא בטוח שזה קשור לתקופה ההיא.
על חלקן הספקתי לעשות אי אילו סיבובים ולהבין שהחלום הוא די סיוט.

יש כמה מכוניות ישנות שאני עדיין מתגעגע אליהן. זה אותו "אופי" מפורסם, שהיום קשה יותר ויותר למצוא אותו במכוניות החדשות - הן כל כך הרבה יותר טובות, אבל יש להן נשמה של טוסטר במקרה הטוב.

למה ללכלך?? ... גם לטוסטר יש רגשות!