באחה חוצה ישראל, גולן-אילת 2009, סיכום

יום שישי הארוך ביותר

מרוץ באחה חוצה ישראל, "חרמון אילת" בשמו המסורתי, מהדורת 2009, היה המרוץ הטוב ביותר שנערך בארץ עד היום. נקודה. שיא בכמות המשתתפים, שיא בכמות ומגוון הקטגוריות, שיא חדש באיכות. נועם היימן, ירון פרסלני והמנהלת הרחבה שעמלה סביבם העמידו חמישה קטעים מדודים (SS) וקטעי קישור ביניהם, בחלוקה חכמה, כזאת ששיפרה הן את היבטי הבטיחות, הן את שרידות הרכבים ובסופו של הפכה את הראלי הזה למהיר, זורם ומהנה יותר מבעבר. 

ראשונים באילת: הכידונאים

לפני שנגיע לסיכום המעניין את קוראי ג'יפולוג, קטגוריות הג'יפים והמכוניות, ניתן את הכבוד למי לאלופים האמיתיים.  יש לנו כמה כוכבי ספורט מוטורי אמיתיים, ברמה בינלאומית, שלא זוכים להכרה הראויה מחוץ לחוג המצומצם יחסית של חובבי השטח, וחבל. יוני לוי, בהופעה אחרונה על הסוזוקי DRZ400 הצהוב, הוא שוב אלוף האלופים של ראלי חרמון אילת, בפעם השלישית ברציפות. באלגנטיות, בהפרש זמנים נאה, ברכיבה זורמת שנראה כאילו לא עייפה אותו בכלל, כשנחת לקראת שלוש צהריים בפאתי אילת. דקות ספורות אחריו ערן וולנברג על KTM, בתצוגה לא פחות משכנעת - רק שמהצד הלא נכון של חץ הזמן... את שלישיית החוד של האופנוענים השלים הפעם נדב לוגסי המיתולוגי, שותפו של רז היימן בשנות ה90 להרפתקאות בראלים האפריקאים שעליהן קראנו במגזינים של נייר, טרום עידן האינטרנט.

בין שלושת האופנועים הראשונים התברגה, בצרחות, תופעת טבע אמיתית - יובל שרון, על טרקטורון KTM. האיש המהיר ביותר על 4 גלגלים בישראל, תמיד איום על האופנוענים, למרות שזינק אחריהם ואחרי לא מעט מהמכוניות, כך שנאלץ לאכול אבק ולעקוף אופנוענים, מכוניות וTT תקועים. רוכב מוכשר כשד, אישיות, ספורטאי ענק ומהפנט, גם את מי שלא ממש חובב או מבין טרקטורונים.

נחזור לרכבים - אמרנו TT תקועים? אכן. עבור קוראי ג'יפולוג, חובבי המוטוריקה והבנייה העצמית, קטגורית הטרופי-טראק שנחנכה בפעם הראשונה בישראל, אכזבה. שלושת כלי הרכב מגודלי הצמיגים והמנועים המוכרים לנו כל כך מפורום הפרויקטים והפיצ'רים המיוחדים, היו המצג המרשים ביותר על קו הזינוק. אך מרגע הזינוק, השעון מדבר, והפעם הם ענו בקול חלש.

 עידו כהן ו"קיד" אופיר ברכב החדש והיפיפה נחלו אכזבה מרה מיד עם הזינוק. תיבת ההילוכים סירבה לתפקד והפרישה היתה בלתי נמנעת אחרי קילומטרים ספורים. אומרים שלמכוניות יש נשמה - לדוגמנית הזאת כנראה שהמרוץ היה מוקדם מדי. היא עדיין תינוקת.

הTT הבשל יותר של ברוך טולידאנו, נהוג על ידי ארז אברמוב וחזי בצלאל, שכבר ניצח בתחילת השנה במרוץ אחד, היה השני לאכזב. את הפרטים על הגוז'ונים שנשברו והגלגל שחיפש את עצמו בשדות תוכלו לקרוא בשרשור הסיכומים בפורום. השורה התחתונה היא שבאמצע הסטייג' השלישי, לאחר תיקוני שדה ועזרה מסיבית של צוות הסיוע, הTT השני נאלץ לפרוש. את כבוד הקטגוריה הצילו איציק מיני ורועי זמיר.  תקלות וקשיים טכניים לא נחסכו מהDesert Demon המרהיב, שלא לדבר על הכניסה לחושך ללא כל אמצעי תאורה... כל אלו לא מנעו מצוות פרויקטים 4X4 להגיע לאילת בשעת לילה מאוחרת -  ראשונים בקטגוריה.

אז הTT אכזבו - כך קורה לעיתים עם טכנולוגיות חדשות - הן מבשילות לאט, ועד אז נכשלות מול המיטב של העבר.  מי שסיפק את הסחורה הם מכוניות הT1 4X4 ה"ישנות" והטובות. רז היימן והלל סגל במיצובישי פאג'רו T1 הצהוב הוכיחו שוב שהם ההימור הבטוח והובילו מתחילת המרוץ... עד שנפילה לתעלה בצד הדרך בSS3, בואך כפר קרע,  שברה מיתוס בן שנים - מסתבר שרז היימן אינו הנהג המושלם! גל שחם ובן לאוטרבך זיהו את הרכב התקוע, ובאבירות שלא מפתיע את מי שמכיר את גל שחם, עצרו לסייע, ולא ויתרו עד חזרת הרכב הצהוב לדרך - עניין של 10 דקות, שאפשר לדרור כהן בטנדר שברולט 4X4 (גם הוא מוצר של עידו כהן) לתפוס את המקום הראשון בסיום החצי הצפוני של המרוץ. מתל-צפית זינקו שלושת ה4X4 בהפרש זמנים קטן, ושיחקו בחתול ועכבר עד אילת. בעיות מנוע, ספק התחממות, אילצו את דרור להאט את הקצב, והוא הגיע שלישי, חמש דקות  אחרי המובילים.

לקו הסיום הגיע רז היימן שניות לפני גל שחם. במחווה ספורטיבית, ממש לפני דגל הסיום, רז פינה את הדרך ואפשר לגל לעבור את הקו ראשון גם פיזית. הפרש הזמנים ביניהם עמד על 2:04 דקות בלבד. גל שחם, ברכב הT1 ה"ישן" של עידו כהן, וכחלק מקבוצת המרוץ IDO4X4, הוא, סוף-סוף, אלוף חוצה ישראל, גולן אילת, לשנת 2009 - וכל כך מגיע לו.

שמונים ושתיים דקות אחרי הרכב הראשון, הגיע שי שמעוני. המקום הרביעי, שהיה משמח כמעט כל אחד, הוא אכזבה מרה עבור שמעוני, שחי עבור הניצחון. את הזמן היקר, כשעה וחצי, הוא הפסיד בסטייג' השלישי, כשפוצץ את אגן תיבת ההילוכים. אולם בעזרת צוות הסיוע של קבוצת גתוס/כל גדר, התיבה תוקנה, ושרדה עד הסוף.  שעה מאוחר יותר, הגיעה שלומי ארז, בטנדר נבארה T1 חדש שנבנה בסדנת פרויקטים 4X4.

לפני שי שמעוני, רביעי בדרוג המכוניות, התברג רכב הT2 הראשון - היה זה הפאג'רו מספר 131 החדש של רועי שפירא וגדי שטייף, ו13 דקות אחריהם צוות טלפארמה בפאג'רו הוותיק. את ניצן שקל ליווה במושב הנווט הפעם אייל אפרתי, הנווט הקבוע של צוות סרטינה שלא השתתפו השנה. אייל צובר ניסיון לקראת הרכב החדש של הצוות שבנייתו נשלמת בימים אלו. נפתלי צביקה ובועז שלמה הגיעו במקום השלישי בקטגוריה. צביקה כנעני שהוביל חלק ניכר מהמרוץ, סבל ממצבר שהתפוצץ. את הזמן שעבר עד שעידו כהן (שהצטרף לצוותי הסיוע לאחר הפרישה המוקדמת והמכאיבה) הגיע והתקין מצבר חליפי, אין להשיב, וצביקה נאלץ להסתפק במקום הרביעי.

בינות רכבי הT2 הגיעו צמד המכוניות הסטנדרטיות, T2S, הראשונות - עופר קוקוס בראש, ומיד אחריו יובל מלמד ומיקי יוחאי בפורסטר טורבו של קבוצת סובארו. יובל מלמד, מבכירי נהגי הראלי הישראלים, מתוסכל מתמיד עקב הזינוק המאוחר בקטגוריה ה"נחותה" בה בחר להשתתף. השלישיים בקטגוריה היו רוני פישמן ואייל בומברג, צוות תרמודן, שמקפידים ומתקדמים משנה לשנה.

קטגורית T1 2X4, ירדה מגדולתה. הגדולים שברכבי ההנאה האחורית עברו לקטגורית הטרופי טראק, והקטנים, התומקארים, הצטרפו לRZR בקטגוריה הרכבים הקלים החדשה גם היא. מי שקטף את הגביע הם לירן דיכטר ויואב מנושביץ, בבאגי של עידן הגז. שניים, ואחרונים בקטגוריה, הגיעו אלון שחף וצור ליסבונה, בT1 מבוסס הסופה שהפך ל2X4.

בקטגורית הרכבים הקלים החדשה הפליאו שמונה מתוך תריסר צוותים מזנקים להגיע לאילת. רובם הגדול על גבי פולאריס RZR חדשים, ובראשם עומרי ארבל בזמן מצויין שהיה מספיק כדי לנצח בקטגורית T2!

הקטגוריה האחרונה, שנעה לצד המרוץ, היא קטגורית הRAID - העממית אם תרצו, אך גם המאוכלסת ביותר. 13 ג'יפאים אמיצים נכנסו לתחרות המתישה עם רכביהם, שאינם מכוניות מרוץ ייעודיות. שבעה מהם הגיעו לאילת, רובם עמוק בחושך. יונתן פוליג ואורן דן, בטויוטה פוראנר מספר 153, היו הראשונים הפעם. רון-גל וגיא גוטליב הוותיקים, עם רכב חדש, פראדו, שהחליף את הדיסקברי המיתולוגי, הגיעו אחריהם. אורי גרוס לא אכזב וקטף את המקום השלישי.

בסיכום הכללי, חרמון-אילת 2009 היה אירוע חלק, מתוזמן למופת, שהמחשבה ניכרת בכל פרט בו. הקטע הקשה של דרום מדבר יהודה, ציר הגז ואזור ערד, שעיכב את המתחרים לשעות ופירק מכוניות בשנים הקודמות, בוטל. נועם היימן העביר את הראלי לציר הנפט המהיר בהרבה מבאר-שבע לשדה בוקר, ואת שמורת נחל צין חצו הצוותים בקטע מנהלתי עד חצבה. פתרון שהפך את המסלול כולו לבטוח יותר, מהיר יותר, הוריד את מספר הצוותים שנכנסו לחושך, וגם קנה עוד מעט זמן מנוחה והסדרת נשימה למתחרים בואך הישורת הסופית של ציר הגבול עד אילת. גם בצפון, החלוקה לשלושה קטעים מדודים עם שני קטעי קישור באזורים עם בעיות בטיחות מעידה על בשלות הארגון. עוד בענייני בטיחות - שמחנו לראות שגם המתחרים נוטלים את העניינים לידיים. גם בלי חוק שמחייב מישהו למשהו,  כולם מאמצים את תקנוני הבטיחות של עמותת הראלי-רייד. כלובים, מושבי בטיחות ורתמות, קסדות, רשתות, ויש שהגדילו לעשות - גל שחם ובן לאוטרבך הורידו מעליהם באילת את מתקני הHans Device, ששיפרו את הנוחות ואת ביצועיהם לדבריהם - שלא לדבר על תעודת הביטוח החשובה במקרה תאונה. ביקשנו מגל לספר יותר בפורום.

תודות:

לחברת מכשירי תנועה, יבואנים קרייזלר, ג'יפ וסוזוקי, על הסיוע בסיקור המרוץ חוצה המדינה. דודג' ניטרו 4X4 הוא רכב בעל יומרות שטח מינימאליות, אך בתור רכב מרדף הוא הביא אותנו לאילת ובחזרה בנוחות ונינוחות, והביא אותנו לנקודות הצילום בחולות נחל סכר.

לכל הצלמים שהשתתפו בהפקה המשותפת לאתרי האינטרנט פולגז, נזימה וג'יפולוג - הפקה שהפכה זה מכבר למסורת. הצלמים הם שלו ליטמן, ניר עמוס, ושימי בר חברי פולגז, ערן שלמה מנזימה, בר מרגוליס וערן נדם מאתגרים הפקות,  אסף קציר, אייל וגלי גונן שלנו. ותודה מיוחדת לטל זוהר מפולגז על התיאום והניצוח - מקצוען אמיתי.

קריאה נוספת:

מהלך המרוץ בשידור כמעט חי, בפורום ג'יפולוג

שרשור סיכומים פתוח לכולם - סיפורים אישיים, קישורים לגלריות צילומים ועוד

טבלת סיכום הזמנים הרשמית על פי קטגוריות