פורום ג'יפולוג 4X4 - טיול ג'יפים: שמורת נחל בזק עילי

זו לא הפעם הראשונה וגם לא השניה שאנחנו מגיעים בסוף החורף לתא השטח שלטעמי המאוד אישי הוא היפה ביותר בישראל, משובץ באתרים הסטוריים, בורות מים, וכן, נודה ולא נבוש – גם אתגרי עבירות. זהו טיול לא שגרתי שלא מיועד למתחילים בנהיגת שטח ובניווט ובשל הסוגיה הבטחונית גם לא לזאבים הבודדים שאוהבים לעשות את הכל לבד – אבל בכל זאת ממש כדאי לצאת אליו כבר עכשיו, לפני שגם הוא נופל קורבן לסגירת השטחים, השבילים והמסלולים שפושה עכשיו כמו גל עכור.

מידע שימושי:
נקודת ההתחלה: ציר מסומן בכחול שנע לכיוון צפון-מערב, כ-1 ק"מ מצפון למחולה.

נקודת סיום: הירידה משמורת אום-זוקא לכביש 90

נקודות בדרך: תל אל-חמה, שמורת נחל בזק עילי, טיפוס מואדי מוסיטף, ואדי סלמן, ואדי אל חושנה, בקעת בזק, כפר רבא, ערוץ נחל בזק, ואדי שובש, בקעת בזק, נבי חיזקין, כביש 5799, ראס אל-חמדה, שמורת אום זוקא

עבירות: בינוני עם נקודות קשות (טיפוס מואדי מוסיטף, ציר ואדי אל חושנה, חציית ערוץ נחל בזק) המסלול אינו מתאים לג'יפונים ו/או רכבי שטח שאינם מצויידים בהילוך כוח.
חלקים מהמסלול דורשים מיומנות גבוהה בנהיגת שטח ואם קורה משהו, גם בהפעלת ציוד חילוץ (טפו-טפו...). לא מומלץ לגלוש/לטפס במדרונות לאחר אירוע גשם רציני שיהפוך את התוואי לחלקלק ומסוכן ביותר.

ניווט: בינוני. רוב השבילים מסומנים במפות הישנות, בפועל הסימון בשטח מחוק או לא קיים. הניווט נעשה בעזרת מפת טיולים וסימון שבילים מספר 5-6 ("בקעת הירדן ומזרח השומרון") חלקים ממסלול הטיול עוברים בסמיכות לשטחי A ו-B. להזכירכם: הכניסה לשטחי A אסורה לישראלים על פי חוק והינה בגדר סכנת חיים - לתשומת לבכם – נא להקפיד על הניווט.

זמן משוער: יום מלא, מזריחה עד חשיכה (תלוי במיומנות הנהגים, בתקלות ובאורך ההפסקות)

עונה מומלצת: חורף, אביב. לא מומלץ לנסוע בקיץ! הכל צהוב ומעולף, 40-43 מעלות הן טמפרטורה יומיומית רגילה, עם לא מעט ימים בהם היא מטפסת גבוה הרבה יותר.... חוויה מפוקפקת לכל הדעות.

ציוד הכרחי: לפחות 2-3 רכבי שטח עם הילוך כוח, ציוד חילוץ, ציוד עזרה ראשונה, מפת טיולים וסימון שבילים מספר 5-6 ("בקעת הירדן ומזרח השומרון"), מכשיר GPS, גלגל רזרבי תקין וכלי עבודה בסיסיים, מכשיר טלפון סלולארי, מים.

בטחון/מגבלות צה"ל: הטיול עובר בשטחי אימונים פעילים באמצע השבוע. תיאום הכניסה לשטח מול מתא"מ פיקוד מרכז, במספרי טלפון 02-5305511 או 02-5305372. תזכורת: בטיולים במרחב איו"ש קיים אלמנט של סיכון בטחוני. לא צריך להיבהל, אבל לצורך הפרוטוקול אנו מזהירים שכל מי שיוצא עושה זאת על אחריותו הבלעדית. לא לצאת ללא כלי נשק ו/או ברכב בודד!!!

קישור למסלול באתר עמוד ענן

קישור להורדת המסלול בפורמט twl

אחרי האזהרות, הכסת"חים והמידע השימושי, נעבור לסיפור הטיול...

כמעט בכל שנה, לקראת פברואר, אנחנו מתכוננים ל"טיול לבקעה". מסורת מבורכת שהתחלנו לפני שלוש שנים, קבוצה נדירה ואיכותית של ג'יפאים אוהבי הארץ שאין בה שום ויכוחים ו/או חילוקי דעות באשר לשטחי איו"ש ובקעת הירדן ולמי הם בדיוק שייכים (לנו כמובן) ועל הצורך לטייל בהם ולהפגין נוכחות...
בטיול הראשון לפני שלוש שנים שוטטנו מוקסמים בחבל ארץ שהיינו בטוחים שאנחנו מכירים משירותנו הצבאי, וגילינו עד כמה לא היה לנו מושג בכלל. שנה אחר כך, כבר הגענו אליו מהפוזיציה של בעלי נסיון, ודגמנו תאי שטח אחרים בסביבה כמו הסרטבה ושמורת חרובה. השנה החלטנו

להתמקד שוב בחלקו הצפוני של חבל הארץ היפהפה הזה – שמורת נחל בזק עילי על שלל האטרקציות הג'יפאיות שהיא טומנת בחובה, שמורת הר גדיר ואם יספיק הזמן – לעלות לחוות סקאלי הסמוכה לאלון מורה מהמדרון של הר כביר אותו ירדנו בעמל רב באותו טיול ראשון שלנו באיזור בשנת 2010. גם לנו היה ברור שגודש כזה ביום אחד יהיה אפשרי, אם בכלל, רק אם נעמוד בלוחות הזמנים הצפופים ללא תקלות, מה שממש לא ריאלי בחבורת גרוטאות כמו שלנו... בעיקר היינו להוטים לבקר שוב בואדי אל חושנה, אותו ציר טכני מפותל וקשה למעבר שביקרנו בו לראשונה לפני שלוש שנים, ובילינו בו שעות ארוכות בחילוץ מתיש. אז זה היה במגמת ירידה, ואנחנו הבטחנו לעצמנו שנחזור לכאן בכיוון ההפוך, הקשה יותר - ושגם נעשה זאת בשעות הבוקר כדי לא להיות בלחץ זמן ולהפיק את מירב ההנאה מההתמודדות עם הבולדרים, המפלים, הבורות העמוקים והזחילה הטכנית ביניהם ועליהם.

כדרכנו בקודש, מכיוון שחלק מהמשתתפים הם דתיים חובשי כיפה, הטיול נערך ביום חמישי, ומכיוון שהמסלול ארוך – לא בקילומטרים כמו בשעות, חלקו מאולתר תוך כדי תנועה ומלא בבלת"מים ואנחנו מעוניינים לנצל את מירב שעות האור - ועל כן שעת המפגש היא תמיד מוקדמת. מאוד מוקדמת. הפעם קבענו להיפגש בש.ג. של מחולה בשעה חמש בבוקר. מה שאומר שכדי להגיע בזמן, אני ושי יוצאים מהמרכז בשעה רבע לשלוש. כבר כאן עשיתי את הטעות הגדולה הראשונה שמתאימה לטירון כאשר ויתרתי לגמרי על שינה לפני היציאה לדרך. זה עוד יתנקם בי בהמשך.
הדרך לבקעה חולפת מהר בשעות כאלה. האוויר בחוץ קר, כביש חוצה שומרון ריק לחלוטין ואפילו שאני נוהג בסופה כמו ילד טוב במהירות חוקית לחלוטין כדי לחסוך קצת דלק, תוך שעה אנחנו כבר יושבים ב"מפגש הבקעה" על סיגריה וכוס קפה הפוך מהביל. בחוץ עדיין קר מאוד ואנחנו רועדים בתוך מעילי הפליס, לכו תאמינו שבעוד כמה שעות ספורות השמש כבר תרביץ שלושים ושש מעלות ואנחנו נעבור לטישרטים ונזיע כמו סוסים. ממפגש הבקעה למחולה זה עניין של עשרים וחמש דקות גג, וכרגיל אני מתבאס לגלות שהגענו ראשונים ועכשיו נתייבש כאן בחושך... אבל כעיקרון מדובר בחבורה דייקנית, לאט לאט מתחילים להתקבץ כל החברים, וכמה טוב לראות קבוצה שכולה כמעט על טהרת ה-Jeepים האמיתיים, הפתוחים!
את המקורות מייצגים הפעם שלושה סיקסים ישראליים – החבוט והמרוט מודל 1980 של אריק, הגיבור - 85' של בוזי, ואחרון חביב – ה"טג"ש" (טנק גישור) - 90 ' הארוך של צביקי, CJ8L מדוגם באמת – מצויד היטב בכל סוגי ציוד החילוץ שתרצו כולל צמד שפאלות אלומיניום אימתניות על הגג, שתיאורטית אמורות לסייע לו (ולנו) לחצות את כל סוגי החריצים ולהתגבר על כל סוגי הקירות.

עוד באגף הג'יפים – הסופה שלי, והסופה האדומה "שושנה" של גיתאי. ואם כתבתי רק לפני רגע ש"כעיקרון מדובר בקבוצה דייקנית" – כמו בכל טיול, שושנה דואגת להעמיד את גיתאי כל הזמן במבחני ידע באיתור ופתרון תקלות פתאומיות ולגרום לו לאחר באופן קבוע לכל טיול. רק באחה"צ שלפני היציאה לדרך הוא עוד שכב מתחתיה והחליף לה שרשרת בטרנספר, ועכשיו בדרך לטיול, הוא מתקשר מירושלים ומודיע על סחיבה חלשה ובקפיירים, לתחושתו זו משאבת הדלק שכשלה והוא עוצר להחליף אותה. אז אנחנו מחכים. ומחכים. בשש בבוקר, הוא מתקשר שוב, הפעם ממצפה יריחו. שושנה נוסעת איכשהו, אבל התקלה לא נפתרה. חצי שעה אחר כך, הוא כבר באיזור מושב נעמה – הבעיה בכלל לא במשאבת הדלק אלא בבורג הסוגר את המפלג!!! למי שלא מכיר את גיתאי ו

את שושנה שלו, אפשר לספר שזו סופה בישת מזל שנראית כמו הצרות שלכם, אבל יש לה תשע נשמות והיא סוחבת על סיפונה החלוד עוד סופה נוספת בחלקים, וגיתאי עצמו שאולי לא עשה קורס קצינים אבל כורח הנסיבות הפך אותו ל"רב-סרן" (תנחשו למה דבק בו הכינוי הזה...), כבר מומחה אמיתי שיודע לאתר ולפתור תוך כדי תנועה כל מיחוש ומכאוב של שושנה ולמצוא להם תרופה ופתרון.

שני הלא-ג'יפים היחידים בקבוצה הם ההיילקס החבוט של החבורה מחוות סקאלי, בגלל נעילה אחורית לא תקינה הוא יאכל קצת חרא היום, אבל כמו שהיילקס צריך להיות, הוא יהיה גיבור ויעבור הכל – וכמובן איך אפשר בלי הבהמה הנצחית – GMC ונדורה 4X4 האימתנית של יוני, זה רכב חילוץ לא נורמלי, אבל רק בתנאי שהוא עצמו לא נתקע, כי אז רק אלוהים יכול ישלוף אותו החוצה...

עד שגיתאי יפתור את התקלות של שושנה ויגיע, כל שאר הגרוטאות מזדהות איתה ומבקשות גם הן לפתוח מכסה מנוע – בואנדורה האלטרנטור שבק חיים והנבלה לא מניעה. כן, אפשר להניע עם

כבלים מההיילקס אבל אי אפשר להיכנס כך לשטח. יוני רוצה לנסוע לבית שאן ולשפץ/להחליף אלטרנטור, אבל עוד לא שבע בבוקר ומי בבית שאן פותח עכשיו את המוסך או החשמליה?... יוני צריך לחכות ואולי יצטרף אלינו מאוחר יותר (בסוף לא יצטרף). בסיקס של אריק הקרבורטור לא מכוון וגם אם היה רוצה – הוא לא מסוגל לנסוע לאט בסל"ד נמוך, כמו אומרים: הכל – או לא כלום. הוא יצטרך לנהוג היום באגרסיביות. הסיקס של בוזי גם מתפנק קצת – משאבת הגה שלא יושבת טוב במקומה מצריכה ממנו לפתוח ארגז כלים ועד שגיתאי הגיע סוף-סוף בשבע וחצי, הדתיים כבר סיימו מזמן להתפלל שחרית, כולנו כבר אחרי הקפה השני ובעיקר אנחנו מפריעים לתושבי מחולה המסכנים להיכנס ולצאת משער הישוב שלהם... זה המקום לבקש את סליחתם.

סוף סוף כולם מצליחים להניע ושיירת הגרוטאות משחררת קלאץ' ויוצאת בחריקת פיסטון צפונה על כביש 90. כק"מ אחד מצפון לצומת מחולה, פונים שמאלה לתל אל-חמה בשביל כחול שמטפס בעליה בכיוון כללי מערב. בהתחלה השביל קליל וזורם, אבל מהר מאוד מתחילות אבנים קטנות, ואחר כך

בינוניות ואחר כך כבר גדולות יותר ויותר והמהירות צונחת. עכשיו אנחנו כבר ב-LOW, והאבנים הופכות למדרגות אבן והמדרון בו אנחנו מטפסים הופך לתלול. זהו המעלה החביב שעולה מתחתית ואדי מוסיטף לכיוון חרבת ג'בריס והוא לא יטריד נהגים מנוסים ברכבי שטח אמיתיים עם הילוך כוח ומתלים נורמליים, בוודאי לא כאלה שגם נעולים בדיפ' אחורי לפחות, אבל הוא עדיין מעניין וכייפי, דורש ריכוז ומרמז על מה שצפוי לנו היום – הרבה נהיגה טכנית ואיטית ב-LOW ונוף מסנוור ומשכר, כולל אירוסים מרהיבים ביופים, שמסיח את הדעת בקלות רבה מהשביל ויגרום לכם בוודאי לנגוף את צמיגיכם פה ושם באבנים זדוניות – זהירות! בראש המעלה נטשנו את השביל הכחול באוכף שבין חירבת ג'בריס לנ.ג. 334 לטובת שביל אדום. חצינו את ואדי סלמן והתחברנו לציר המוביל אל תוך ואדי אל חושנה שממערב לכפר ברדלה.

והנה עומדים גלגלינו בפתחו של ואדי אל חושנה – ציר טכני שלפני שלוש שנים דגמנו לראשונה, אז הגענו מכיוון בקעת בזק וצלחנו אותו בירידה. הוא היה אז עתיר מפלים, בורות עמוקים, בולדרים אימתניים ובאופן כללי היה קשה למעבר באופן שישמח כל ג'יפאי חובב עבירות, תקיעות וחילוצים. השנה באנו מלאי רוח קרב להיכנס בו ראש בראש בעלייה,

התכוננו נפשית לפתיחת כננות, עיגונים ומשיכות, ומה רבה היתה הפתעתנו (ואכזבתנו) לגלות שבשנים שחלפו, מילא סחף את רוב הבורות העמוקים ומיתן את רוב המפלים והשיפועים, כך שעבור קבוצתנו, שלמעט שני כלים (ההיילקס מחוות סקאלי והסיקס של אריק) כולה כפולת נעילות, התנועה בציר היתה זורמת לחלוטין ולא מופרעת על ידי אתגרי עבירות כלשהם. אבל לעבור בחושנה בלי תקלות כנראה אי אפשר – נזק ראשון, קטן ולא בדיוק נוראי היה מנשא הגלגל הרזרבי בסיקס של אריק שפשוט נשבר מעוצמת הטילטולים ונשר לו. לא נורא. לא עברו דקה-שתיים והפעם היה זה הסיקס של בוזי שעד לאותו רגע תיקל באלגנטיות כל הצלבה וכל מדרגה, שהתפוח הימני במוט השפור שלו החליט להיפרד לשלום מהמוט, וכך עצר לו בוזי באמצע הואדי, עם גלגלים קדמיים שכל אחד מהם פוזל לצד אחר. בזמן שארגזי הכלים נשלפו וחצי מהחבורה משתרע מתחת לג'יפ התקוע, מצטרפים אלינו שני קצינים מחטיבת כפיר בג'יפ צבאי. הם לא בטיול אלא בתפקיד והמשימה שלהם – לדגום את הציר לקראת תרגיל גדול שייערך כאן מתי שהוא, ולקבוע אם הוא ראוי למעבר או שצריך "לטפל" בו – כפי שאתם בוודאי מתארים לעצמכם, לרס"ן החביב הזה, נהג שטח לא בדיוק הכי מנוסה בעולם, לא היה הכי קל להתמודד עם אתגרי אל-חושנה והוא נזקק לכמה כיוונים שלנו, אבל הסופה 3 - נמוכה וסטנדרטית לגמרי (הדגם הצבאי הסדרתי לא מצויד בבקרת האחיזה המצויינת שפגשנו בדגמי האבטיפוס בהם נהגנו), הוכיחה שוב למה אנחנו סבורים שזהו כנראה ה-Jeep הסטנדרטי הטוב ביותר ועברה בלי למצמץ. תוך כדי שיחה עם בחורינו המצויינים מתברר לנו למרבה האימה והזוועה שצה"ל הגיבור מתכוון לשלוח לכאן את מפלצות ה-D9 האימתניות שישטחו ויהפכו את ציר אל חושנה "שלנו" לראוי למעבר נגמ"שים ומשאיות, כל זה הולך

לקרות כבר במאי הקרוב! מנסיון, כל זעקותינו ושוועותינו לרשט"ג ולעמותות אדם-טבע-ודין למיניהן כנראה לא יעזרו – כי רצונו, כוחו ותוכניותיו האופרטיביות של הצבא עומדים מעל לכל חוקי ושיקולי שמירת הטבע למיניהם (להזכירכם – מדובר בשביל מסומן החוצה שמורת טבע) כך שמי שמעוניין לסמן V על ואדי אל חושנה (למרות שהוא כבר לא מאתגר כמו פעם), מוטב שיימהר ויעשה את זה לפני חודש מאי, אז יחזור ציר אל חושנה להיות "ציר" הלכה למעשה – כלומר שביל אוטוסטראדה שעביר לג'יפונים ואולי גם לפרייבטים...

אחרי תיקון מוט השפור של בוזי, המשכנו בחושנה ויצאנו מהציר בשביל העליון שמדרום לנ.ג. 431, חצינו את בקעת בזק הירוקה-מסנוורת להפסקה ראשונה בצל עצי חרוב. האטרקציה כאן (מלבד הנוף

המבלבל והחרובים המצלים שיכולים להיכנס בכבוד רב לשרשור "העץ המושלם להפסקת קפה" למרות שהם לא שיטים וכאן לא הנגב) היא בור מים עמוק,שהחבר'ה מחוות סקאלי לא החמיצו הזדמנות להיקשר לרצועה ולכננת של אחד הג'יפים ולרדת לתוכו לרחצה מרעננת, חוויה בהחלט מומלצת בחום של 35-36 מעלות למי שלא סובל מקלסטרופוביה... אם כי מומלץ גם להיות צנום למדי על מנת להצליח לעבור בפתח הבור...

מכאן, משכנו דרום מערבה ופנינו ימינה צפון מערבה דרך ואדי שרייפה לכיוון הכפר רבא, גלשנו לכיוון הכפר מצפון מערב לנ.ג. 538 לכיוון נבי רובין, עברנו סמוך לפאתי הכפר על כביש סלול ופנינו שוב ימינה לכיוון גלישה למעבר יפה בערוץ נחל בזק בטריג 224. גם כאן, מעבר די פשוט שגשמי החורף האחרון עשו בו שמות, סחפו את תשתיתו ויצרו כאן אתגר עבירות נקודתי שהצליח לעכב אותנו מעט - הפעם משום שגיתאי שהוביל אותנו בחר קו לא הכי נכון בעולם (מהכרותי ארוכת השנים עם המשיגינע, זה תמיד בכוונה תחילה - הוא מחפש את הצרות ותמיד מצליח למצוא), נקלע לשפ"צ חזק וכדי להיחלץ ממנו שיפר לאחור ונתקע על אחד הבולדרים היותר גדולים. מכאן החל תהליך סיעור מוחות על מנת לחלץ את שושנה המסכנה מהבולדר ולהחליט על הדרך הנכונה לחצות את הערוץ.

צביקי בחר לעקוף את המפגע בשפ"צ חזק בתוך הערוץ עצמו, עם עזרה שלנו שנתלינו על דופן שמאל של הטג"ש. החבר'ה בהיילקס בחרו באפשרות האלימה יותר להתמודד עם הבולדרים בערוץ ואחרי שהתגברו עליהם, טיפסו החוצה מהערוץ בהצלחה בנקודה קלה יותר, על מנת להיחלץ לעזרה

ולשמש כעוגן לכננת של גיתאי. צביקי מיהר לפרק את שתי השפאלות המפחידות מגג הסיקס שלו על מנת שכל היתר יוכלו לטפס על גדת הנחל האנכית, אבל בסופו של דבר (וקצת לאכזבתו) כולנו עברנו בהצלחה בלי להזדקק להן...

המשכנו בערוץ נחל בזק לכיוון ואדי שובש, ופנינו דרומה בחזרה לבקעת בזק, לסגירת מעגל ליד עצי החרוב שבצילם נפשנו קודם לכן, ולהמשך בשביל לכיוון נבי חיזקין. כקילומטר אחד מדרום לנבי חיזקין, פונים שמאלה לכיוון דרום מזרח (זהירות – מי שטועה כאן וממשיך ישר עלול למצוא את עצמו קרוב מדי לכפר תייסיר, שהוא עוין לפי כל פרמטר), מכאן, נסיעה על שביל נוח למדי לאורך כ-7 ק"מ, מעבר ליד שלדיות רק"מ שרופות והתחברות לכביש 5799 (חמאם אל-מליח – תייסיר - טובאס). חצינו את הכביש והתמקמנו להפסקת צהריים, בצל למרגלות המצוק שליד ראס-חמדה.

כאן הרגשתי שאני מתפרק. פיזית ממש. הטמפרטורות הגבוהות, לילה ללא שינה וטלטולי הדרך שגרמו לכאב גב בלתי נסבל גרמו לי לרדת מהסופה ברגליים כושלות ולחפש איפה להניח את עצמי ופשוט לישון. רק לישון. הפסקת הצהריים התארכה מעבר למצופה. החבר'ה אכלו משהו, אריק גילה נזילה חזקה מהרדיאטור בסיקס ונאלץ לשלוף את שפופרת הפלסטלינה האפוקסית על מנת לאלתר תיקון ואני? אני נשפכתי כמות שאני על הסלעים ושקעתי בשינה...

מכאן התוכנית היתה למצוא את הדרך לתוך שמורת הר גדיר ולאתר את השביל המטפס לראש ההר. במהלך השיטוטים לאיתור השביל, ניסה צביקי לעבור חריץ עמוק – נסיון הרואי שהסתיים בצלב ציריה שבור ותיקון מאולתר שהשאיר אותו בהנעה 3X4. גיתאי, מלא רוח קרב, עדיין רצה לטפס להר גדיר, אלא שהשמש שהחלה לשקוע שכנעה לבסוף גם אותו שאין טעם להתחיל להסתבך בחושך. החלטנו אם כן לחזור על עקבותינו לכביש, וכפיצוי - להיכנס לשביל המסומן בירוק וחוצה את שמורת אום-זוקא, ומוביל לגלישה תלולה אל כביש 90 (כביש הבקעה).

כבר בכניסה לשביל הירוק באום זוקא, בוזי עוצר ומודיע לי על רעשים מוזרים מכיוון הסרן הקדמי שלו. בדיקה מהירה מגלה נזילת שמן חזקה מהיוק של הפיניון, כמו גם מציריה ימנית – כל מחזירי השמן בסרן החזירו את נשמתם לאלוהי הגרוטאות, ורעשי דפיקות וגריסה מתכתית מבשרי רעות נשמעים מתוך הדיפרנציאל. מזל שבסיקס יש לוקרים ידניים, ובוזי ממשיך בהנעה אחורית, אלא שתלאותיו ביום הזה עוד לא הסתיימו. בירידה לכביש, כבר בחושך מוחלט, הסיקס כבה ועוצר, עשן מבשר רעות מיתמר מתחת למכסה המנוע שלו. מה הפעם? הפעם זהו המצבר שהחליט לקפוץ החוצה מהמגש שלו, לקצר את קוטב הפלוס עם הפח של מכסה המנוע ולהתיך את הקוטב. תיקון מאולתר בחושך, עם פנסי ראש, כשהג'יפ עומד במדרון תלול, זה ממש לא משהו נעים, אבל אחרי כל תלאות היום, בוזי מתגבר גם על זה וסוף-סוף אנחנו על כביש 90, בדרכנו דרומה ל"קפה-קפה" במפגש הבקעה ולכוס קפוצ'ינו גדולה, בדרך הארוכה הביתה...

לסיכום - יצאנו לטיול מדהים מלאי רוח קרב ונהנינו בטירוף, למרות תקלות ועיכובים למיניהם שגרמו לנו לעמוד בשלוש משימות בלבד (ואדי אל חושנה, שמורת נחל בזק עילי, שמורת אום זוקא) מתוך חמש (הר גדיר, טיפוס להר כביר)... ההמשך אם כן, מתבקש וגם יגיע, יחד עם משימות חדשות נוספות... היה אדיר! תודה לכולם.

השתתפו בטיול (כולל אלה שכמעט השתתפו):
1. גיתאי נוה – האיש והקרבין, יוזם ומוביל הטיולים לבקעה, עם החיוך הנצחי וניצוץ השגעון בעיניים. רכוב על גבי "שושנה", הסופה האדומה מוכת הגורל שלא מפספסת שום הזדמנות לאלץ אותו ללמוד להתמודד עם תקלות.

2. יוני מילר – הידוע בשמו המלא "ג'ונסון". יוני והוונדורה 4X4 שלו הם מכונת המלחמה המשומנת שרק בשל טעות בשיקול דעת נאלצה לחזור לימ"ח בטרם קרב. בפעם הבאה תהיה למוזות סיבה טובה לשתוק כשהפיל הירוק ירים רגליים כביידות ונעולות וירמוס את כל הבולדרים.

3. ניסן מגורי – שותף אדוק למסעות הצלב שלנו, הוותיק מכולם. איש המור"קים שהחליט הפעם לא לנטוש את הונדורה המושבתת ויהי מה.

4. צביקי סלור – מט"ק הטג"ש של הכח. מחפש כל הזדמנות לשלוף את האקססוריז המשוכללים שלו כדי לתקן או לחלץ כל מה שזז בשטח. למזלנו עדיין לא שלף את הסמית אנד ווסון מגנום 0.44 התופי. צביקי – אנחנו מחכים למנגינה של התותח... MAKE OUR DAY!

5. אריק סקוברובניק והסיקס 80' השורד – המטורף התורן שכל קבוצה שמטיילת באיו"ש חייבת לעצמה. חברוניסט עצבני שתפקידו לבלוט כמה שיותר על קו רכס, כדי שהפחות נחמדים מבין המקומיים יקבלו החלטות נבונות לגבי כדאיות של מגע איתנו. אריק הוא טיפוס שממש מוכרח להשאיר בשטח חתיכות ברזל חלוד שנשרו מהסיקס שלו, אחרת זה לא זה.

6. שי בן ארי – כשהבין למה הצטרף כבר היה מאוחר מכדי להתחרט. מבין כיום שעוד נותרו כמה אינדיאנים בשמורה ובכל זאת עשה מנוי לשבט שלהם לקראת הפעמים הבאות.

7. אורי גלבוע – אזרח תמים שנקלע לקו האש שלנו ועכשיו גם הוא חולה סופני. מחפש מניין להגיד קדיש על עצמו במדבר יהודה.

8. חנן רוזנמן, יחזקאל, שמואל ושות' מהחווה של סקאלי – הכנופיה השמחה שמוכיחה שוב ושוב שאין ערוץ, בור, בולדר או מדרגה העומדים בפני הגלגל – בין אם של טנדר מזדה אומלל, טראנו מלוקק או היילקס חבוט. ישיבה בארגז הטנדר עם רצועה כמושכות מהווה עבורם תחליף (זמני) לג'יפ פתוח.

9. מאיר רוטר, עמית אררט ואייל נמרי – מובילים קבוצות של מטיילים רגליים במסלולים לא-נודעים ביו"ש להגברת המודעות ואהבת הארץ. הרצו לנו על ההסטוריה העשירה של האיזור בו טיילנו וגם הפנימו לראשונה בחייהם שכדי להיות פסיכי לא חייבים ללכת ברגל. יש גם דרכים ממונעות להגיע לשם.

10. בוזי הרשגל – היחיד מבין מנהלי הפורומים בג'יפולוג שהיה מספיק אמיץ להרים את הכפפה שזרקתי בפורום המערכת והצטרף לטיול. למרות שהפעם הסיקס 85' האכיל אותו מלוא החופן מרור, חמץ ומצה (וכנראה גם קרע לו את הכיס בתיקונים שאחרי), הוא לא מצטער שנענה לאתגר.

11. שי יצחקי – ידידי הטוב, הדיפנדריסט המושבע שנאלץ להשאיר את אהוב ליבו הבריטי עטור הניטים והמטפטף בחנייה ברמת-גן ולאייש – שומו שמיים – את המושב הימני בסופה שלי.

12. דרור ברלי - אחרון חביב, עבדכם הנאמן, בסופה 95' הנצחית. הגרוטאה היחידה בחבורה שלא פתחה מכסה מנוע - ותקתקה את הטיול באדישות של שעון שוויצרי מהתחלה ועד הסוף. חבל רק שהגב הפרטי שלי נכנע מהר מדי לקשיחות ולמושבים האיומים שלה וכואב לי עד עכשיו...

כל התמונות מהטיול - בגלריה.

טיול נעים!

26 תגובות

oren61 - 28-03-13, 20:25
- תגובה
למה לצה"ל אין נשמה למה?
D9 בחושנה לא חבל

אבו שפם - 28-03-13, 23:19
- תגובה
לייק ענק.....

shragawexler - 28-03-13, 23:25
- תגובה
אני מסיר את הכובע גם על המסלול וגם עם ההתנהלות. סיימתי לקרוא בנשימה אחת ונותרתי עם חיוך על הפנים.

jimmy90 - 29-03-13, 00:41
- תגובה
מגדירים מהי גיפאות נטו, ממש ההרד קור

jimmy90 - 29-03-13, 00:43
- תגובה
מגדירים מהי גיפאות נטו ממש ההארד קור בגיפאות

8ball - 29-03-13, 01:17
- תגובה
כתבה משובחת, ומסלול שנשמע עוד יותר משובח. עכשיו רק נשאר למצוא כמה משוגעים עם סוזוקי ולכתת צמיגים לבדוק עד כמה החרובים שווים קפה

boogie - 29-03-13, 07:09
- תגובה
כתבה יפה ומעניינת

ליאור מ - 29-03-13, 10:08
- תגובה
לייק!

שוק - 29-03-13, 10:55
- תגובה
נכתב במקור על ידי 8ball

כתבה משובחת, ומסלול שנשמע עוד יותר משובח. עכשיו רק נשאר למצוא כמה משוגעים עם סוזוקי ולכתת צמיגים לבדוק עד כמה החרובים שווים קפה

מצאת משוגע אחד לפחות.....כתבה שעושה חשק לצאת כבר לדרך . כל הכבוד

מירי פוקס - 29-03-13, 12:00
- תגובה
טיול נהדר, סיפור נהדר

motorica.net - 29-03-13, 12:27
- תגובה
סיפור דרך יפה.
בהחלט אחד המסלולים היפים, מבאס לשמוע על התוכניות לואדי אל חושנה.

hadtomer - 29-03-13, 18:38
- תגובה
כמו תמיד, כיף לקרוא.

סידרר דוד - 29-03-13, 20:05
- תגובה
מה קורה עם בני הדודים?
כתבה 10
מסלול 10
יש עוד כמה עשרות שאותם נשאיר לפעם אחרת

XDR - 29-03-13, 23:23
- תגובה
מה לגבי דלק באיזור? איפשהו ראיתי שיש תחנת דלק במחולה. אכן קיימת? אם לא, מה הכי קרוב?

וכמובן, אחלה בחלה של מסלול, ייתכן שכבר בשישי הקרוב ייבדק.

דרור ברלי - 29-03-13, 23:47
- תגובה
אופס... באמת שכחתי להזכיר תחנות לתדלוק אחרון...

תחנות דלק לבאים מצפון: בית שאן/רחוב/שדי תרומות
תחנות דלק לבאים מדרום: מפגש הבקעה, ארגמן, ברוש הבקעה (הכי קרובה, אבל היתה סגורה בשעות של לפנות בוקר).

אני תדלקתי את הסופה בדרך לטיול במפגש הבקעה. אחרי הטיול חזרנו דרך כביש הבקעה-חוצה שומרון והגעתי הביתה לחולון עם כמעט חצי מיכל.

בני דודים:
בשטח פוגשים פה ושם רועי צאן.
הכפר הגדול היחיד שעוברים ממש בסמוך לו הוא רבא. זה קטע של שביל מהיר ונוח, חלקו על כביש סלול.
בכל מקרה לא לצאת ברכב בודד ו/או ללא נשק.

shmulikbg - 30-03-13, 00:00
- תגובה
ברוש הבקעה סגורה גם בכל שאר שעות היממה...

Ranvahaba - 31-03-13, 04:39
- תגובה
נשמע ונראה כמו אחלה של מסלול. מה ההמלצות לגבי ביצוע המסלול ללא נשק ?
יש מקום מומלץ במסלול לחניית לילה ?

דרור ברלי - 31-03-13, 10:14
- תגובה
לטעמי האישי - אל תצאו ללא נשק (וזה בלי מקדם היסטריה של "אל תצאו בלי כמה כלי נשק ארוכים")
אל תישנו שם בלילה בשטח. למה? תחושה אישית. אבל אתם ילדים גדולים....
יש אפשרות לישון ביישובים בסביבה - רועי, בקעות

שגיא S - 31-03-13, 13:57
- תגובה
נכתב במקור על ידי 8ball

כתבה משובחת, ומסלול שנשמע עוד יותר משובח. עכשיו רק נשאר למצוא כמה משוגעים עם סוזוקי ולכתת צמיגים לבדוק עד כמה החרובים שווים קפה

ה"לא משוגעים" עם סוזוקי היו שם לפני שלושה שבועות...
לא עשינו בדיוק את אותו מסלול, אבל כן עשינו את אל-חושנה.
היה באמת מסלול מדהים ומאתגר, אבל גם בקבוצה שלנו הייתה תקלה, אחת אמנם, אבל גרמה לנו לצאת רק בחושך...

XDR - 07-04-13, 11:29
- תגובה
בעקבות הסיפור פותח התאבון יצאנו לאיזור.
עם אופנועים אפשר להספיק "קצת" יותר, אז התחלנו בסרטבא וסיימנו במחסום הבקעה.
אל חושנה לקח לנו רבע שעה, אולי טיפה'לה יותר, אבל זה לא חוכמה.
בכל מקרה תודה על ההפנייה.

סיפור הדרך נמצא בבלוג שלי ב http://shimrona.blogspot.co.il/