Jeepolog

חורוג, בירת הפמיר, ובירת החבל החצי אוטונומי גורנו בדחשאן, היא עיר מודרנית או לפחות ככה זה נראה ביום ראשון כאשר הרחובות די ריקים ורוב החנויות סגורות. נשים במכנסיים וללא כיסויי ראש, גברים במכנסיים קצרים, בניינים גבוהים, רחובות רחבים ונקיים סלולים באספלט שלם. לא רק הרחובות הראשיים אלא כל הרחובות. עיר ממש, עם רמזורים והכל - אבל אותנו בשלב הזה מעניינת רק תחנת דלק ולקנות לחם טרי וכמה נקניקים ופירות. חנות נוחות של תיירים מספקת לנו פירות ונקניקים יבשים, לידה חנות נוחות אחרת שבה יונתן מנצל את כל כישורי המשא ומתן שלו כדי להיאלץ לקנות שני לחמים רוסיים בתמורה לכך שייתנו לו לקנות גם נאן - לחם טג׳יקי עגול - אחד מאתמול. ...

ההבדל בין יום ללילה בחלק הזה של הפמיר היווי (PHW) הוא הבדל, ובכן… של יום ולילה. מה שהיה בשעות החשיכה ציר עמוס רועש הומה ומאובק, הוא עכשיו שביל רחב שמכונית בודדת עוברת בו ברוגע מדי כמה דקות ובין לבין ילד עם פרה יכולים לצעוד בו בנחת. גם בית הקפה הצופה לעמק ולנהר - נטוש, הצל והעצים לרשותנו. כולם חיים מהתנועה הלילית. ...

הבוקר מתחת לעלייה לוושאב פס קצת איטי יותר. קמים מזריחת השמש אבל העמק מזמין אותנו להיות עצלים. גם את ה 105 שפעם ראשונה אנחנו חווים אותו מתניע בגובה כזה. קודם מנקים פילטר אויר, מלא אבק. אבל מלא. בודקים נוזל הגה - חסר קצת אבל ממש קצת, רצועות שמרגישות רפויות משהו, אבל לא נהדק עכשיו, ושמן מנוע שלא חסר אפילו טיפה. מניעים. הנבלה לא משתפת פעולה. כלומר מניע בקלות אבל רועש ודופק ומעשן עשן שחור ובאופן כללי מרגיש זוועה. אנחנו לא מתרגשים ממנוע דיזל שעושה הצגות כשהוא קר. מחכים כמה דקות. מתחיל להתחמם. קודם הוא מפסיק לדפוק. אחר כך מפסיק להרעיש ואז מפסיק לעשן. אפשר לצאת לדרך. ...

שיגרת הבוקר בשטח - קמים עם הזריחה, מקפלים את שק השינה. מתיחות. יוצאים לשתות קפה. מקפלים אוהלים. ארוחת בוקר או לא, מניעים את ה105 ונותנים לו להתחמם - כמו בסיפור על הטרקטור בארגז החול יודעים שהוא חם לפי הרעש. והריח. והעשן. ...

עם הרכב בידינו וצידה באמתחתנו, אנחנו יוצאים מדושנבה. לנדקרוזר 105 הוא 4X4 איטי, ממש איטי. יציאה מרמזור בצומת עם עליה קלה מחייבת לשחרר את המצמד בערך עד סוף הצומת. זה רע, אבל אנחנו מבינים שככה זה וצריך פשוט להתרגל. ...

בשנת 2008 התקיימה אולימפיאדה בסין. משלחת של הולנדים ברכבי אספנות כתומים יצאה למסע מהולנד לסין לאורכה של דרך המשי העתיקה או אחת מהפרשנויות החופשיות על הדרך הזו, ואחד מכלי הרכב, של שני אחים, היה קמפר בדיוק כמו זה ששיפצתי באותו זמן - רק בצבע כתום כמובן. סיפור המסע שלהם פורט די בהרחבה בפורום של פולקסווגנים אספנות שבו גלשתי. מכל הסיפור תמונה אחת גרמה לי לחזור אליה שוב ושוב. זה היה הקמפר הכתום, ליד אגם, על רקע של הרים רחוקים ונוף כמעט מדברי. הנוף הזה השאיר אותי עם תחושה חזקה של - שם אני רוצה להיות - אפילו שלא ידעתי היכן התמונה צולמה או היכן זה ה"שם" הזה. אבל התחלתי קצת לעקוב אחרי המסע והמדינות שבהן הוא עובר ומשהו לכד את תשומת הלב שלי. פמיר. ...

כנראה שנתגעגע לשיאי החום הנשברים באוגוסט 2025 בנוסטלגיה, אבל הם מעלים אל פני השטח עוד אחד מההיבטים הטכניים של אחזקת רכב חשמלי - קירור. כן, ברכב חשמלי אמורה להיות מערכת קירור לסוללה, אבל היא מאד משתנה מרכב לרכב וחשיבותה קריטית. האם אתם יודעים איזו מערכת קירור יש לסוללת הרכב שלכם, אם בכלל? ...

אתם מכירים את המצב. אתם אומרים למישהו "תקשיב, יש לי משהו לומר לך, אבל אל תיעלב". אתם יודעים שהוא כן ייעלב, נכון? אז תקשיבו, אתם הולכים להיעלב אבל תקשיבו בכל זאת. כשהעלבון יעבור אתם תרוויחו. את הפדיחה שלכם, אתם עושים יום יום בלי לשים לב. כתבי רכב, עורכים: כשמדובר על רכב חשמלי, נראה שאתם לא מבינים את המושגים הבסיסיים שאתם כותבים עליהם וזה מביך. ...

לפני 6 שנים, 5 מערכות בחירות, 1 מגיפה, 1 מלחמה וכמה מבצעים, טויוטה היילקס לבן היה הבחירה המחושבת לג'יפאי שמרן. החלפתי אז היילקס שטיפה התיישן באחד קצת חדש יותר, והחלטתי להתפנק בערכת ההגבהה החוקית הכי יקרה: אולדמן BP-51. עברו השנים, הקילומטרים והטיולים, וכשהרגשתי שזה כבר לא מגהץ כמו בהתחלה, החלטתי לבדוק את היתרון התיאורטי של ההשקעה הראשונית הגבוהה: אפשר לחדש את הבולמים. לפניכם דין וחשבון על שש שנים ו100,000 קילומטרים של שימוש ופרויקט חידוש מתלים שעובדים. ...