נתחיל בכמה עובדות שכדאי להכיר על אזור השרון בחורף: איפה שיש איקליפטוסים – יש ביצה; איפה שיש ערמות חמרה – יש ביצה. איפה שיש ירק – יש ביצה. איפה שרואים מרשלים – יש ביצה. ועוד איזה. אחרי אירוע ראשון ביבנאל ושני בחגור, מתחרי עונת 2010 של ליגת מסעות העבירות קרוס-קאונטרי טרופי ביקשו ממיקי יוחאי תחרויות קשות יותר. אז מיקי ארגן אירוע ביום קיצי בשרון. מה כבר יכול להיות קשה במרכז הארץ? ועוד אחרי שבועיים בלי גשם? אז כנראה שיכול. תחרויות ברמת קושי כזו לא היו הרבה למיטב זכרונם של זקני העבירות. המתחרים – כמה שיותר קשה, יותר טוב מבחינתם, שלא לדבר על הקהל הגדול, מאות אנשים שעמדו מעל כל מכשול, מעודדים ומתלהבים, נשרפים בשמש ונרטבים בבוץ - ונהנים מכל רגע.
ונחזור להתחלה. המקצה השלישי היה מתוכנן להיות בן שני סטייג'ים. אבל כרגיל, תכנון לחוד ומציאות לחוד, וזמני ההגעה של הצוותים הכתיבו סטייג' בודד. האירוע העביר את הצוותים במעברי מים שהלכו והעמיקו, ביצות קטנות שנשארו בבורות כרויים ובתעלות ניקוז שפעם היו ביצות. בתדריך הבוקר, קיבלו הנווטים עצה – לבדוק את גובה המים. אבל איך אפשר לבדוק את גובה המים כשאי אפשר לעמוד בהם וצריך לשחות? לפי הברווזים? חבורת החוד של האדוונצ'ר היו הראשונים לגלות את עומק המים, ועברו את המכשולים תודות לעזרה הדדית. הנווטים שחו בצוותא, חיברו עיגונים ומשכו כבלים ורצועות זה של זה. נדמה שאם לא היו נעזרים אחד בשני, היו נשארים בביצה עד היום. מי שכמעט נשאר בביצה השנייה במספר, הוא צוות יוסי במות – שי משה האילתי והנווט חזי בצלאל בסופתם הכתומה. הביצה אירחה את הג'יפ הכתום למספר שעות, במהלכן הספיקו שי וחזי, כל אחד בתורו, לעשות כמה סבבי שחיה. בלהט התחרות, הם חוו מספר ניסיונות חילוץ בעזרת המתחרים האחרים, ניסיונות שהחלו ברוח טובה והסתיימו בהרמת ידיים, ולבסוף חולצו על ידי צוות הסיוע שיחד עם צוות המעודדים האילתי בנוכחות מלאה ובתלבושת אחידה, דאג כי רוחם לא תיפול. שאר קטגוריית האדוונצ'ר עברה בביצות בזו אחר זו, בלי לטבוע, ראשונים הסופות הלבנה והירוקה של הצוותים אספיר ורדיאטור מודיעין, בשיתוף פעולה, ואחריהם צוות גתוס-כל גדר בדיסקברי וצוות ינוביץ' בסופה הצהובה. בעבודת צוות קשה, מאמצים את הג'יפים ואת הכננות עד הקצה, זו הייתה הפגנה מרהיבה של כל כישורי הנהיגה והחילוץ של הצוותים. מאחורי חבורת החוד, צוות ניר, אלי שחר ורן סיטון, שהתקדמו לאט יותר מהאחרים, אך בנחישות ובקור רוח יכלו למכשולים. עוד, בערך באמצע המסלול, פרשו צוות לנדרובר גבע וכן גילי בשטח, שניהם אחרי הביצה הראשונה שהייתה הראשונה לגבות חללים, וממנה קיבלה קטגוריית הסטנדרט שחרור.
ובחזרה לסטנדרטיים, גם שם הסיוע ההדדי היה הכרח – אם לא תעזור למי שתקוע לפניך, לא תוכל להיכנס למכשול בעצמך – זו הייתה המציאות ברוב המקומות. הגדילו לעשות אבי ואור גולן, צוות ביטחה-שומרה, בחסות חדשה של "המתלם", ועם קפיצים חדשים מתחת לג'יפ שהפעם עבד כמו שצריך, אשר כמעט בכל מכשול הושיטו עזרה ועבדו קשה גם בשביל מתחרים אחרים. קובי-קומבינה, כאמור, לא חיכה לעזרה של אף אחד כמעט, ונסע בלי לעצור, בלי לנשום, והגיע בזמן של שעה ורבע לפני השאר. במקום השני צוות DBM, בריינג'ר שהתחפש לסמוראי, והסופה הכחולה של הטיגריסים במקום השלישי. קטגוריית הRZR כוללת רק צוות אחד, יובל שרון מאחורי ההגה, שריחף על המכשולים והגיע בערך במחצית הזמן מרוב המתחרים, שעה וחצי מהמתחרה הכי מהיר אחריו, שהוא קובי-קומבינה. אני חושד שזה לא הRZR שעושה פלאים, זה מי שמאחורי ההגה, אחרת אין לזה הסבר. ממה ששמעתי בקהל, צפויה קבוצת RZRים להצטרף לליגה, אולי אפילו בעונה הנוכחית... אני מחכה. קהל גדול במיוחד – מאות צופים בכל מכשול – הייתה מלחיצה מעט, אבל לא נרשמו מקרים חריגים. אנחנו מפרגנים למפיקי האירוע ששלחו קבצי קהל למי שביקש, ומפרגנים גם לרוב הקהל שחוץ מלהתקהל במרחק מסוכן מכבלי הכננות, כרגיל, שמר באופן כללי על הסדר. אז איך מסכמים את המסע השלישי בעונת 2010 של קרוס קאונטרי? יש מי שאמר שזו הייתה תחרות העונה. אני אסכם ואומר שעם העלייה ברמה מאירוע לאירוע, אני מחכה בכיליון עיניים לאירוע הרביעי והאחרון! קריאה נוספת: טבלת ליגת קרוס-קאונטרי טרופי 2010 אחרי המחזור השלישי שרשור הארוע בפורום - חוויות המתחרים, הצופים, גלריות וקטעי וידאו רבים.
|
||