פורום ג'יפולוג 4X4 - מיומנו של סוזוקאי, חלק ד': רגל רועדת, צפירה ספונטנית

סדרת "מיומנו של סוזוקאי" ממשיכה להתקדם מהקל אל הכבד אל הכבד יותר... כבד בשיפורים, זו הכוונה. בפרק הרביעי, רון נחמן מנסה לתת טעימה קטנה מעולם זחילת הסלעים במתכונתו המקומית. גם להכיר לכם פן אטי ונפלא של תחביב הג'יפאות, וגם להסביר, טכנית, מה השיפורים שייקחו אתכם למעלה. רלוונטי במיוחד, אך לא רק, לבעלי סוזוקי סמוראי.

"2 נעילות - לאט לאט ולעלות" (חתימה של חבר הפורום)

מאז ומתמיד עניין אותי לחקור ולפתור בעיות טכניות. כשהייתי בכיתה ד' והתקלקל מייבש הכביסה, אימא שלי אישרה בשמחה לפרק אותו לגורמים, כדי "להבין איך הוא עובד". כמה שנים לפני כן כבר עשיתי אותו הדבר עם מערכת הסטריאו. בפעם ההיא, לקחתי את כל המעגלים המודפסים וכמה קרשים בריאים, ובניתי לי ולחבר מטוס צעצוע, אבל כזה שאפשר לשבת בתוכו. שעות לחצנו על כפתורים ודיווחנו בקשר על כוחות אויב.

"קודם כל תנתק אותו מהחשמל. אחר כך אתה יכול לעשות מה שבא לך". ניתקתי, פירקתי, ועוד באותו היום ביקשתי ממנה ללכת אתי לחנות, כי מצאתי גומייה קרועה וחשבתי שאם רק נחליף אותה – המייבש שכבר הוכרז כמת יחזור לתפקד. צדקתי. שנים אחר-כך, כשקנינו מייבש גדול יותר, העברנו את המייבש הישן לקרובי משפחה. סוס עבודה.

הצורך לחקור, לחפור, לגעת ולהריח, הוא בטבע שלי. פתרון של חידות טכניות בוער בעצמותיי יותר מכל דבר אחר - ואני מרגיש שאני לא לבד כאן בגי'פולוג. הקשר בין הסקרנות הזו לבין המשיכה שלי לזחילת סלעים הוא מוחלט וישיר.

מה זה "זחילת סלעים"?

אם תשאלו שני חובבי מוזיקה מה הם אוהבים לשמוע, ייתכן ותיענו: "רוק". אבל כשתיכנסו מעט לעובי הקורה, ותשמיעו לשניהם את 21st Century Schizoid Man של "קינג קרימזון", תראו שאחד מהם ישתעמם למוות, והשני יחייך בעונג. באותה מידה, אם תשאלו כל אחד מהחברים כאן באתר מה התחביב שלהם, סביר שהם יגידו "ג'יפים". ככל שתיכנסו יותר לפרטים, כך תראו עד כמה התחביבים שלהם שונים – האחד נוהג בסופה, השני בטויוטה. אחד מטייל טיולי משפחה חפוזים, השני טיולי מדבר ארוכים, השלישי אוהב לתת בגז, והרביעי... זוחל על סלעים. כמובן שאלו דוגמאות מעטות, וככל שתטיילו יותר תמצאו יותר ניואנסים. וזה חלק מהעניין. הטעם שתפתח במוזיקה הזאת שנקראת ג'יפאות, תקבע גם איך הרכב שלך יראה, ואילו שדרוגים תבצע בו.

סוג הנהיגה המכונה זחילת סלעים, הנה נסיעה אטית במיוחד, ממש בקצב הליכה, כשכיוון ההתקדמות הכללי הוא לא ממש אופקי. אם תבוא למכשול מהר, כנראה שתתהפך. אם תתן יותר מדיי גז, כנראה שתשבור משהו. זחילת סלעים היא פעילות כירורגית אך אלימה למחצה, המחייבת את הנהג להיכרות גבוהה עם הרכב, עם סוג השטח ועם החבר המכוון אותו. כל אחד מהפרמטרים האלו יכול לקבוע האם תגיע למעלה, או תימשך לכביש הקרוב על ידי החברים, ותחכה לגרר.

מלבד מיומנות ושיפורים, תצטרכו גם לא מעט מזל. עוד טיול שנגמר במוסך

ישנם אינספור סרטונים ותמונות של זחילת סלעים ברשת, מהארץ ומהעולם. המשותף להם הוא אחד: הם מגמדים את המציאות. אני תמיד אומר לחברים הלא-ג'יפאים שלי: "אין לכם את היכולת להבין עד כמה המעלות האלה מטורפים". הם משתכנעים רק אחרי שהם מצטרפים לטיול.

ההתמכרות

אז יש לנו כותב אחד שאוהב לפרק, לנתח, לחפור. לעשות לאט לאט. אז זה רק טבעי שלאחר שביצעתי טוטאל-לוס לפג'ו 205 הנפלאה שלי (כן כן, ממש כמו צחי ) החלטתי לקנות סוזוקי ויטארה.

ויטארה?! כן. סוזוקי ויטארה. מודל 92', ידנית, קצרה, נעולה לוקרייט מאחור. מכל הפרמטרים האלה, רק האחרון קשור איכשהו לזחילת סלעים. הויטארה היא האחות המתורבתת של הסמוראי – מתלים נפרדים מקדימה, מנוע גדול יותר (1600 סמ"קים שלמים!), ארוכה ונמוכה יותר. כלי מצוין לשבילים, לנסיעות ארוכות במדבר, לשיוט מנומס בכביש. פרייבט גבוה עם הילוך כוח.

אבל למה לעזאזל שמישהו יקנה את ההפך הגמור ממה שהוא מחפש? התשובה פשוטה: לא ידעתי מה אני מחפש. זה היה רכב השטח הראשון שלי, ולא היה לי מושג מה אני צריך. ההיגיון ניצח את הלב. משפטים כמו "הויטארה יכולה לעבור 90% מהמסלולים בארץ" שהרשת שופעת בהם, שכנעו אותי, ובחרתי בכלי הפרקטי יותר.

חודשים לאחר הקנייה אני אבין שאמנם המשורר טעה, וסוזוקי ויטארה מסוגל לעבור אפילו 95% מהמסלולים בארץ... אבל אותי, לרוע המזל, מעניינים בעיקר ה-5% הנותרים!

יום אחד הגעתי, דרך הפורום, לאחד, מורי, שלקח אותנו למקום בשם "מעלה אשתאול". היו שם כל מיני שמות שאני עוד אכיר, במשך השנים. איפה-שהו בין הנקודה שבה השארתי את האגזוז לבין הנקודה שבה עשרה חבר'ה חסונים משכו בחבל את הרכב שלי בעודו מתנדנד על סלע עם 4 גלגלים באוויר, נפל לי האסימון: הגעתי לקצה של הרכב... ורק התחלתי ליהנות.

אז התחלתי לבדוק סמוראים. החלטתי ללכת על אחד קצר וסגור. למה? קודם כל, אני גר בת"א, והפרש האורכים מהווה פעמים רבות את ההבדל בין מציאת חנייה להמשך חיפוש. שנית כל, רציתי רכב סגור. ושלישית, והכי חשוב: סמוראי ארוך הוא הפלטפורמה המושלמת למפלצת זחילת סלעים. יש לו מגוון שיפורים כמעט אינסופי. וכבר אז ידעתי שאם יהיה לי סמוראי ארוך, יקרה אחד משני דברים: או שאפשוט רגל, או שאהרוג את עצמי בניסיון לבחון את גבולות הרכב. אז התפשרתי.

רגע. מצד אחד, אנשים אומרים שהסיבה שלסמוראי יש כזו יכולת טובה בשטח היא העובדה שהוא קצר. מצד שני, אני טוען כאן שהארוך יותר מתאים לעבירות קיצונית. איפה האמת? האמת היא שיכולת שטח טכנית קשורה לזוויות יותר מאשר לאורך, נוסף על הקשר הברור בניהם. זוויות הגישה, הנטישה והבטן בסמוראי המקורי מצוינות, ולכן במצבו הסטנדרטי הוא מספק את הסחורה הרבה יותר מרכבים אחרים. אבל כשאתם מנסים לטפס קיר של 2 מטר, כל 4 הגלגלים שלכם עומדים להיות על המכשול באותו זמן – מצב שעלול להיות בעייתי ומסוכן.

כלי ארוך יותר יכול, במקרים רבים, להתמודד עם כל מכשול בנפרד, וכך להרוויח אחיזה ולהימנע משיפועים קיצוניים. כמובן שהתנאי שיאפשר זאת הוא כלי גבוה מאוד – הגובה "יתקן" את הזוויות הקריטיות. בנוסף, כמובן, אורך בסיס הגלגלים משפיע על מיקום מרכז המסה, ולכן רכב ארוך יותר פחות מועד להתהפכויות ולנטייה לצדדים בפניות ("זוויות גלגול" בלשון מקצועית).

אוקי, אז איך בונים זחלן?קודם כל, הכתבה הזו מיועדת לקהל מאוד ספציפי: סוזוקי. הרכבים שלנו מאופיינים בעיקר במשקל נמוך, ומנוע קטן. חלק גדול מהשיפורים נגזרים מהנתונים הללו, ולכן לא יהיו נכונים לגבי רכבים אחרים בהכרח. מהמשקל הנמוך נגזר למשל, שכננת היא די מיותרת. תמיד ימצא מישהו יכול למשוך אתכם (טיולי עבירות וזחילת סלעים הם לא משהו שמומלץ לצאת אליו לבד, בכל מקרה), ולעומת זאת והמשקל הנמוך של הרכב ימנע חילוץ של כלים גדולים יותר לא פעם.

אז אל מה כן צריך להוציא את הכסף שחסכנו על אין-כננת? בגדול, את רשימת השיםורים ניתן לחלק לשלושה תחומים. מיגון, אחיזה (צמיגים, נעילות, יחסי העברה...), מתלים (גובה ומהלך).

מיגון הרכב:

נתחיל מהמיגונים הבסיסיים: מיגון טרנספר (תיבת העברה), למיכל הדלק הידוע לשמצה בסמוראי ומדרגות צד או רוקר-פאנלים שישמרו על הפח שמתחת לדלתות מפני פגיעה. מלבד אלו, לסמוראי שני סרנים חיים, מכלול חסון יחסית, אך הנהגים היותר אגרסיביים או אלו שבחרו להגדיל צמיגים יגלו שמדיי פעם גם הוא מתעקם וכושל. מיגון ה"ביצה" רצוי, וחיזוק הסרן (ע"י ריתוך חיזוקים) גם יחסוך מכם נזקים בעתיד.

בעניין הפגושים אין אמת מוחלטת – מצד אחד, פגושי ברזל נותנים, לרוב, זווית גישה טובה יותר, והם עמידים בפני מכות. מצד שני, הפגושים המקוריים (של הג'ימני במיוחד) יודעים לספוג מכה, ולא להעביר את הזעזוע לשלדה – גם מבלי להיחרב בעצמם. בסופו של דבר, זה לרוב עניין של טעם וצורך (ועוד דוגמאות לפגושים לסמוראי - פגוש קדמי, ואחד אחורי)

הגדלת האחיזה:

נתחיל מדיון בנושא נעילות דיפרנציאל. תתקינו נעילות דיפרנציאל. קודם אחורית, ואז קדמית אם יש לכם צורך (תלוי בקיצוניות המסלולים שלכם, ובעומק הכיס). ישנם אינספור דיונים והסברים בפורומים על עניין הנעילות, אבל כדאי להתחיל כאן: "מדריך ג'יפולוג לנעילות דיפרנציאל". תשקיעו, תקראו.

דלג לתיבת ההעברה (טרנספר).הצורך לנסוע לאט מאוד, אבל עדיין לקבל מנוע עובד, קלאץ' משולב וכוח זמין, הוא הסיבה שכל זחלני הסמוראי מחליפים את יחסי ההעברה בטרנספר שלהם לקצרים יותר. המשמעות פשוטה: בסמוראי סטנדרטי, על כל 3.27 סיבובים שמגיעים מתיבת ההילוכים לטרנספר, גל ההינע (הדרייבשאפט) מסתובב פעם אחת. אם נחליף ליחסים "קצרים" יותר, המספר הזה יעלה – לדוגמה, בקיט 6.4, על כל 6.4 סיבובים מתיבת ההילוכים, הדרייבשאפט יסתובב פעם אחת בלבד. אם נדמיין שבכל סיבוב המנוע נותן לנו "מנה" אחת של כוח נראה שכעת יש לנו יותר מנות כוח על אותו מרחק נסיעה.

אפשרות נוספת, המיושמת בג'ימני לדוגמא, היא החלפת יחסי ההעברה בסרנים עצמם. החיסרון כאן הוא שהרכב יקבל יחסי העברה קצרים יותר כל הזמן – גם בעת נסיעה בכביש, ולא רק בעת שילוב LOW. זהו מצב רצוי אם הגדלנו את מידת הצמיגים.

ולמה שנגדיל את מידת הצמיגים? דמיינו מצב קיצוני: גלגל רולר-בליידס מנסה לעלות מדרכה. עכשיו החליפו אותו בגלגל אופניים. ברור שבמצב זה, הזווית בה פוגע הגלגל במדרכה תאפשר לו להתקדם!

גלגלים בגדלים שונים. שימו לב שהגלגל הקטן נתקל בקיר אנכי, בעוד שהגלגל הגדול פוגש שיפוע אפשרי לטיפוס

באופן דומה, ככל שנגדיל את הצמיג, כך למעשה "נקטין" את המכשולים. בנוסף, הרכב כולו יהיה גבוה יותר, כולל הסרנים (שהם המכלול הנמוך ביותר ברכב). החיסרון: צמיג גדול שוקל יותר, ומוביל לשחיקת מואצת של רוב המכלולים,ואי-דיוק בספידומטר. תופעת לוואי נוספת היא העובדה שהרכב פתאום נראה הרבה יותר טוב.( עוד על היתרונות והחסרונות שבצמיגים גדולים. )

זחלן לתפרן: סמוראי קצר, Lockright אחורה, יחסי העברה 6.4, צמיגי שטח מלא 235/75/15 על ג'אנט אופסט, קפיצי EFS, מיגון מלא למעט רוקר פאנל, פגושי מתכת, ויותר מדיי גז בעלייה (צילם: sapog)

גובה ומהלך מתלה

הגדלנו את הצמיג, ופתאום בעת סגירת מהלך הוא נתקע לנו ברכב. מה עושים? מגביהים, כמובן! הגבהת הרכב אפשרית או ע"י החלפת קפיצים (ובולמים, לארוכים יותר), או ע"י קיטים מורכבים יותר כגון SPOA (מה זה? הנה לכם שיעורי בית - חלונית החיפוש בצד שמאל למעלה של האתר!). עכשיו, כמובן, הרכב גבוה ולכן יש לנו מקום לצמיגים גדולים יותר. אני חושב שאתם מתחילים להבין את הלולאה האינסופית אליה נקלעים.

פרמטר חשוב נוסף הוא רוחב בסיס הגלגלים – אפשר להרחיב את הרכב כדי לקבל יותר יציבות (ובטיחות – גם בפניות וגם בזוויות קיצון): על ידי התקנת ספייסרים בין הגלגל לטבור, מעבר לחישוקים (ג'אנטים) עם אופסט שונה או החלפת סרנים לרחבים יותר.

כפי שבטח התחלתם להבין, לא רק שהשיפורים משפיעים זה על זה, הם גם גוררים זה את זה, וכך תמצאו את עצמכם לאט לאט מגיעים ל"חבילה" המותאמת לכם ביותר מבחינה תקציבית ומבחינת השימוש ברכב. הסיפור מורכב, וכדי להסביר אותו בצורה קצת יותר צבעונית, מצורף תרשים המדגים את "רשימת הקניות" האפשרית כשבונים סמוראי. כמובן שכל אחד מהשיפורים וסדר ההתקנה שלהם מספקים אמתלה לאינספור שעות של ויכוחים ליד המדורה או מול המסך, והתרשים משקף את דעתי וניסיוני. וגם את יכולת הציור של אופיר זנדני.

(לחצו על התרשים להגדלה)

רגל רועדת, צופר מפתיע
אוקיי. אז קניתי סמוראי קצר. עשיתי לו "יישור קו" מכני בסטנדרט גבוה. שדרגתי למפרט המופיע בתמונה למעלה. ומה עכשיו? עכשיו, כמו שכתוב בתרשים, מטיילים! החוליה החשובה ביותר, זו שיכולה להעלות עגלה סטנדרטית (כמעט) את מעלה קובי ללא שריטה, וזו שיכולה לקחת תפלץ מגודל ולרסק אותו במשלט 21, היא כמובן הנהג. והשותפים שלו לטיול.

תחושת המרירות לאחר כישלון במעלה, או נזק שנגרם לרכב (ולכיס) מדוללת במהרה במרירות הקפה, בבדיחות החבר'ה אחד על חשבון השני או בכישלון של חבר אחר... אבל תחושת ההצלחה, להגיע לפסגה, להרוויח את הנוף, את תחושת הסיפוק של פתרון "חידה" נוספת - בחירת הנתיב, ההילוך, הגז – הכל חייב להתמזג בדיוק מושלם. ויש את שלושת הסימפטומים של מעלה מוצלח:

הרגל הרועדת על הקלאץ', כאילו הגוף שלך מסרב לקחת חלק בקרקס הזה.

האיתות או הצפירה הספונטניים, שאין לך מושג איך לעזאזל הפעלת.

שיא החורף, אתה ברכב פתוח – ופתאום נהיה ממש חם. כאילו עלית ברגל.

מדובר על התרוממות נפש, זר לא יבין. אי אפשר "לבחור" לאהוב זחילת סלעים. או שאתה אוהב, או שלעולם לא תבין למה, לעזאזל, חבורת המטומטמים האלה מחליטים פעם אחר פעם להקיז דם ושמן רק כדי להגיע לפסגת גבעה בדרך הכי דבילית שהם מסוגלים. (זה, אגב, בדיוק מה שזוגתי היקרה חושבת על כל העניין).

29 תגובות

זרקו - 03-12-12, 20:50
- תגובה
אמיר, מה בדיוק הסיפור עם אבא של וייצר?

קבל עוד אחד:
ממעלה הפסיכים: http://www.youtube.com/watch?v=CGoR_...2&feature=plcp

sapog - 04-12-12, 02:23
- תגובה
אביעד, גמרת אותי מצחוק פה!!

זרקו, אאל"ט - הייתה פעם אחת, במעלה אשתאול, כשלרון עוד הייתה הויטרה, כשלאמיר עוד היה הסמוראי - אמיר כמעט התהפך על אבא של וייצר.

GodsFather - 04-12-12, 07:43
- תגובה
סאפוג, כמעט מדויק.

אכן מעלה, אכן ויטרה וסמוראי, רק שאני ניסיתי (והצלחתי) לעלות סלע כשמשה וייצר מחזיק את המצלמה שלי ועומד מול הרכב. כשהוא הבין שאני מצליח לעלות קצת יותר מהר ממה שהוא ציפה הוא "נזכר" שהוא צריך לזוז הצידה והגיע די קרוב לסרן הקדמי שלי - לרכב למצלמה וכמובן לאבא וייצר שלום.

דקל מ - 07-12-12, 15:53
- תגובה
אני זוכר משהו קצת אחר אמיר שאתה כמעט התגלגלת על משה והייתה שם הרמת גלגל מכובדת

GodsFather - 08-12-12, 08:46
- תגובה
לא התגלגלות - החלקה על הסלע, במקום ישר, הרכב לקח שמאל והתקדם על סלע אחר, שם היה משה

הרמת גלגל הייתה במשלט 21, עם מזנון קשור לגגון שלי, אחרי שאת מעלה נורי לא ספרנו בכלל

הכי טוב יהיה כמובן להעלות את איתי ואו אביו אונליין וגם את מורי שניסה להציל את המצב

אופציה נוספת, לחכות שאני אחזור בינואר ולארגן נסיעה לשם עם כל האנשים המדוברים

רון נחמן - 08-12-12, 09:31
- תגובה
נכתב במקור על ידי GodsFather

אופציה נוספת, לחכות שאני אחזור בינואר ולארגן נסיעה לשם עם כל האנשים המדוברים

עם הטריוס שתקנה?