פורום ג'יפולוג 4X4 - מבחו דרכים: טנדר RAM 2500 מודל 2020

את מבחן הדרכים לטנדר RAM 2500 החדש אני פותח בכמה שאלות ברומה של קבינה. שאלות שמעניינות אותי באפן אישי, אבל לא רק. האם הראם יכול להיות תחליף ראוי לטנדר עבודה יפני מסורתי? האם העובדה שהוא מונח על רביעיית סלילים תעשה אותו לנוח כמו פרייבט? האם עשיתי יותר מדי ילדים? התשובה כרגיל, מורכבת. אתם יכולים לדלג לסוף ואולי תמצאו אותה שם אבל קודם כל יש סיפור, בשביל מה לא משלמים לי?

(צילומים: התמונות הטובות - אבנר ברוך, הדשבורד ששחכנו לצלם - יצרן)

שוב קיבלתי משימה לכתוב על טנדר ושוב יהיו כמה קורבנות אינטרנט שיצטרכו גם לקרוא את זה (כן אני מתכוון אליך). זה מין ריטואל כזה שנקלעתי אליו לפני יותר מעשור. זה התחיל עם ניסן נבארה שנתנו לי לבחון רק כי לא היה אף אחד במערכת שרצה לקחת טנדר משמים. הכתבה ההיא התאפיינה בטון רציני, עיתונאי, "מקצועי".קצת למדתי מאיזה כתב ותיק ולקחתי קצת השראה מעיתונאי מפורסם וכתבתי עוד כתבה על טנדר, שיצאה בדיו כמו טנדר:פרקטית, משעממת ולא ממש נוחה. בכתבה השנייה כבר התחלתי להשתעמם ואז החלטתי או יותר נכון נגררתי לסיפור אמיתי מחיי, לחפירה על משהו לא קשור ש"על הדרך" גם דיבר על איזה אוטו, ניסן ווינר שהיה בפני עצמו מרתק אפילו פחות מהנבארה. אבל על הסיפור קיבלתי פידבק חיובי שהרים לי קצת את האגו.

מאיפה הסיפורים האלו? כזה אני, מין טיפוס שדברים נדבקים אליו, שמקרים מוזרים קורים לו ושלא מצליח לברוח מאף הזדמנות לטעות או לעשות את המעשה הלא נכון וכך גם עם מכוניות מבחן. משם זה רק הדרדר וכל הסיפורים, האמיתיים ברמת הפוליגרף, החלו לצוץ אחד אחרי השני. המרדף בפורשה קאיין, הנסיעה עם המיול, השריפה עם המגירוס וההלוויה עם הגרייט-וול ועוד דוגמאות רבות, אולי יותר מדי מהן.

אז אחרי עשור שבו קרו הרבה מאוד דברים ובעיקר עזבו אותי הרבה מאוד חברים שקראו הרבה מדי כתבות, אני יוצא לטיולים עם השינוי הכי גדול בחיי:שלושה צאצאים שאני מממן מכיסי ומבזבז עליהם את כל זמני הפנוי במקום לשפץ את הטנדר האחד והיחיד, אהבת חיי, הגלדיאטור שלי. ואם אתם תוהים אם אני לא חושש שהם גם יעזבו בגלל הכתבה, אז לא. נהפוכו:שילכו כבר!אז אם בעודף ילדים עסקינן, היום טיולי האקסטרים של מעלות בנגב או הבוץ העמוק בעמק יזראעל התחלפו בטיולי "איפה יש אטרקציות לילדים" ובישולי הפויקה הארוכים או הסטייקים האיכותיים פינו את מקומם לנקניקיות זבל וחזה עוף ובעיקר הרבה קטשופ (אבל זה גם כי ככה אני אוהב).

חוץ מהילדים שלי שהיו השינוי הכי גדול בחיי (וביררתי, אי אפשר להחזיר אחרי 14 יום), גם ראם, יצרנית הפול סייז שלשמו התכנסנו, מובילה שינוי במבנה של ה-2500 החדש. לא עוד עלים אחורה, כאלו שנועדו למשקל גבוה ולפרנסתם של הכירופרקטים עלי אדמות. הראם החדש מופיע לעולם עם לא פחות מארבעה קפיצי סליל, כאלו שגרים מעל סרנים של SUV מיופיפים ולא משאיות עבודה חסונות וקשוחות. האם זה באמת הרבה יותר רכרוכי ונוח? חכו בסבלנות ובינתיים תסבלו בשקט את המשפחה שלי.

יוגב, הילד הגדול בחבורה לומד בבית ספר דמוקרטי. אז אם מישהו דואג שהוא יקרא את זה וייעלב, זה בית ספר דמוקרטי, עד שהוא ידע לקרא הראם יהיה חשמלי, הציבור ירוויח ממתווה הגז ולגלדיאטור יהיה טסט בתוקף. אותו יוגב, הוא חובב מושבע של אסתטיקה, למזלו יצא כמו אימא ולא כמו אבא. הוא נעמד מול החזית המחודשת של הראם וקבע נחרצות שזה ענק, “יותר מדי" אבל יפה. ובכלל, הילד של האימא הפולנייה קבע, שמדובר באוטו עם צורה "הגיונית" שזה עברית תקנית למילת כתבי הרכב "פרופורציונלי". במבט מהצד לא מורגש כמה האוטו גדול. "אבל הוא קצת נראה עצוב" הוא חשב בקול כשעמד מול החזית הענקית עם הכיתוב RAM שגם עיוור לא יפספס.

"תראה אבא!" הוא מצביע תחת שלושת הדונם של מכסה המנוע, "יש לו כזה עם ביצה, כמו בגלדיאטור שלנו.” ואכן הילד צודק, אחרון המוהיקנים, נאמן למקור וכמו אמריקאי אמיתי, יודע מה טוב בשטח. לא מתלים נפרדים נוחים ובורגנים מעולם פינוקי הכביש. ראם עדיין מציע סרן חי אמיתי רק שבניגוד לגלדיאטור (תמצית הירושה העלובה של הילד יחד עם טרקטור שמניע רק בירידה), החיבור של הסרנים למשאית הזאת מתבצע דרך רביעיית קפיצי סליל, מה שאמור לעשות אותו נוח יותר. קצת קשה לי להשוות אותו לדגם הקודם שבחנתי, הראם 3500 משוכך העלים מאחור, אבל ביחס לטנדר היפאני-תאילנדי שאני מבלה בה את היום-יום שלי, מדובר ברכב נוח יותר ואין לי ספק שטנדר עם ציוד וארגז סגור, כבר יהיה נוח אף יותר.

השני בחבורה, עידו שמו, מתמחה בצד הטכני ובעיקר בנפילות על הראש בנסיבות מחמירות. זה התחיל מזה שהוא מצא את המפתח על השולחן, שאל "מה זה?" ולחץ בטעות על כפתור ההתנעה. הראם בחנייה ניעור לחיים והילד נבהל, זרק את המפתח וברח. את הראם, כמו מכוניות חדשות אחרות, אפשר להניע מהשלט רק שכדי להתחיל לנסוע צריך להתקרב עם המפתח ולהקיש את הקוד.

ניגשתי אל הראם, פתחתי אותו עם השלט וטיפסתי פנימה. וזה אשכרה לטפס במעלה הקבינה - אחד ההבדלים בין המפלצות האמריקאיות לטנדרים המלוכסנים "הפשוטים". הקשתי את הקוד ושנייה אחרי זה הוא הופיע בדלת, התיישב על הקונסולה הענקית שממוקמת בין שני הכיסאות הקידמיים ובחן בהתלהבות את מערכת המולטימדיה, שהיא בעצם הכלאה בין קוקפיט של מטוס קרב למסך פלסמה של טלוויזיה LG דור קודם. מסך ת'אלפים אינטש שמפעיל כל דבר חשמלי ברכב. בערך כל כמה שניות נשמעה שאלה "מה זה?” שלוותה בלחיצה על המסך ומשהו קרה. פעם הוא הגביר את הווליום של המערכת עם 17 הרמקולים, “מה זה?” ונסגרו מדרגות הצד, “מה זה?” והיה לי לפתע חם בתחת ואחרי כמה דקות לא נשאר לחצן וירטואלי אחד שלא עברה עליו ידו של הברדקיסט. כל המצלמות ההיקפניות, תאורה אחורית, חימום וקירור המושבים וכל דבר שחשבתם עליו ומעבר. את הכיסאות לא מכוונים מהמולטימדיה, זה סתם מתכוון לכל עבר עם כפתור יעודי משלו, משעמם כזה, כנראה שכבר לא היה מקום בזיכרון.
כל פנים האוטו נעים למגע והגיוני למדי. למרות מוצאו האמריקאי, הפעם אין כאן הגזמה של ניקל או דברים נוצצים אחרים. הכל נראה קשיח ומוצק, כזה שגם כמה שנים של שטח לא יערערו.

השלישי זה יואב, ילד יתירות, שכמו הבגדים, הרהיטים והצעצועים גם את שמו הוא קיבל מתוך רשימת השמות שלא נבחרו לשני הילדים האחרים. הוא מתעניין מאוד בפירוק לרמת הבורג של כל דבר שהוא נוגע בו וחובב של חראקות, משהו שהוא למד לאחרונה משילוב של סרטי טרופי טראק ביוטיוב וגנטיקה משובשת. “אבא,” הוא מבקש יפה, "תעשה חראקות.” ואין שותף טוב יותר מהראם לענייני האצות, זינוקים, והבנה מה זה אומר מומנט של מעל 100 קג"מ. הראם חזק מאוד וזה מורגש בכל שלב ושלב. זו משאית שמזנקת מהמקום מהר, מבצעת האצות ביניים לעקיפה מהר מאוד ומושכת עליות בנחישות של משהו שיש לו 400 סוסים תחת המכסה מנוע.

"אבא? זה אוטו מדביק?” יואבי משתמש בהגדרה עתיקה שמפרידה בין המכוניות הרגילות לבין אלו שמדביקות אותך לכיסא בהאצה. הוא למד את זה בטח מאיזה ילד בגן שאבא שלו יכול להרשות לעצמו מכונית אמיתית."כן יואבי, זה בהחלט אוטו מדביק.” עם 370 כוח סוס זה פשוט מושך קדימה.

ומעל כולם, זוגתי שתחיה, גלי. היא בניגוד לכל השאר, כן יודעת לקרא ואני, בניגוד למה שכולם חושבים, עוד קצת כן מפעיל את המוח אז גם אזהר במה שאני כותב כי למרות שבראם יש מין דרגש תחת הספסל האחורי, לא בטוח שאני יכול לישון שם לא מקופל… גלי תודה!

בבוקר אנחנו מתארגנים לטיול, כל המשפחה. כיסאות הבטיחות לשלושת הילדים מותקנים בספסל האחורי (כן, אני אובססיבי וכל זמן שהגדול עוד נכנס בכיסא ועומד בקריטריון המשקל, אני מעדיף אותו רכוס ב-5 נקודות) ואם בכל רכב שהיה לי עד היום (כולל לא מעט תחליפיים מהליסינג) הכיסאות נכנסים בקושי, בראם יש מלא מקום ובין כיסא לכיסא יש אפילו מרווח למלא בעוד איזה ילד או שניים אבל אין שום כוונה, היא החליטה שהמפעל נסגר ולא מייצרים עוד ילדים. ואם לצטט מדברי חוכמת פורום ג'יפולוג, “אם אלוהים היה רוצה שיהיו יותר משלושה ילדים, למה הוא ברא מכוניות רק עם שלושה מקומות מאחור?”.

הארגז ענק, 1.93 מטר אורכו ו-1.68 רוחבו, כיאה למשאית. רק שלא ממש נוח להעמיס אותו. הראם גבוה מדי לאדם ממוצע וכל טיפוס לארגז הוא משימה שאפשר לעבור אחריה את מסלול הנינג’ה. אפילו להעמיס דולב לארגז, משימה פשוטה וסטנדרטית לעגלה או ארגז טנדר יפאני, מתגלית שלא פשוטה. מבחינת עגלה, כאן המגבלה המקומית מדברת על 3.5 טון עבור משאית קלה. בפועל זה כנראה פחות מחצי ממה שהמשאית הזאת מסוגלת למשוך אחריה.

את מעט הציוד שלקחתי השלכתי פנימה לא לפני שנבדקו התאים הצדדים שמאפיינים את הדגם הזה, ה-RamBox. בכל אחת מהדלתות, בחלקו הפנימי יש ידית מילוט ולכן פעם אחת ולתמיד בדקנו האם יש משמעות אמיתית לזה. לידיעתכם, יש.

מערכת הRAM BOX מיוחדת לטנדר הגדול של דודג' ראם

יוצאים לדרך.אפילו את היציאה מהחצר צריך לתכנן. סיבוב גדול ואנחנו על הכביש. כמה גדול הסיבוב? 14.5 מ’ ממדרכה למדרכה (אם בישוב שלכם, בניגוד לשלי, במקרה יש מדרכות). בחישוב גס צריך משהו כמו 4 נתיבים כדי לעשות פרסה. הנסיעה על האספלט השחור נעימה במגבלות הז’אנר. זו עדיין משאית והיא ריקה לחלוטין. קרוז קונטרול אדפטיבי על כביש שש במהירות חוקית והחיים יפים. הדבר הענק הזה שומר באדיקות על המרחק שקבעתי לו. ניתן לקבוע שלוש רמות. הראשונה בנוסח אמריקאי, שומר מרחק כזה שתוכל לראות את הרכב לפניך עם משקפת במרחק שאפילו מקסטראק לא יקלוט. השלישית שומר מרחק בסגנון ישראלי:אתה אמור לראות את היעד בוויז בטלפון של זה שלפניך. האמצעית היא משהו באמצע.

הדחיפה קדימה בדבר הענק הזה כל פעם מפתיעה, בעיקר האצות הביניים, במקרים שאתה נתקע אחרי נהג מעיק בנתיב האמצעי ואז השמאלי לפתע מתפנה, מפעיל מבער שמאלי והילדים מאחור צוהלים. עוד דבר שאהבתי הוא השימוש באגזוז-ברקס בזמן ההאטות המפתיעות כשמישהו נדחף לפתע לנתיב שלך. בקרת השיוט מורידה מהירות בעזרתו במתינות.

הבטיחות נוטפת מכל פינה ובכל צפצוף אפשרי. המראות הענקיות מחולקות כדי לאפשר עוד שדה ראייה לצדדים. רוצה לעקוף? אחרי שהפעלת את האיתות, אם יש רכב בשטח המת שלך, תקבל צפצוף ומנורה במראה. רוצה לנסוע לאחור? מצלמות סביב הרכב כולל הדמיה לצילום דמוי רחפן בדגם המפואר יאפשרו לך לראות האם תעבור טסט או לא מבלי לצאת מהאוטו ולמדוד שיבר למדרכה.

בעבר, אחד הפרמטרים שהתייחסתי אליו היה "מבחן תחת", מה אני מרגיש מבחינת נוחות הרכב או במילים פשוטות, מה עכוזי חש ביחס לשיכוך המתלים ונוחות הכיסא. היום, בעקבות השנים, המשאות, עודף הילדים וחוסר מחשבה בהרמת חפצים כבדים, מבחן התחת שלי התחלף בתחושת חוליות הגב או אם נפשט את זה למשהו שרוב הציבור מבין או יבין: השאלה האם אני יכול לצאת מהאוטו וללכת מיד ישר או שזה לוקח שישה צעדים להצליח לזכור שגב במקורו הוא משהו ישר. והתשובה לא חד משמעית. אמנם זה דורש הרבה פחות צעדים להתיישר מהיפני אבל עדיין תחושת ה"סימן שאלה" לא לגמרי ירדה מהפרק.

בשטח זה סיפור לגמרי אחר. אם ברכבי השטח שאנחנו מכירים האומדן של מעברים טכניים מחייב לפעמים מחשבה,כאן זה מחייב ועדה מקומית לתכנון. האורך, הרוחב, הזנב הארוך וזוויות המרכב עושות את הדברים מורכבים הרבה יותר. אין יותר "נתקרב למעלה ונראה מה עושים" או את השיטה האהובה עליי "נעצום עיניים וניתן הרבה גז" כאן צריך לתכנן הכל מראש. איפה נשים את הגלגל? לאן נפנה ואיך זה יעבור מעל זה?

מבחינת אחיזה אלוהי האלקטרוניקה גם כאן, כמו בכל עולם כלי הרכב המודרני, משחק תפקיד משמעותי. בקרת אחיזה

אמיתית ומתפקדת תבצע עבורנו מה שצריך כדי שאם יש מקום לעבור, אנחנו נהיה בצד העליון של המעלה.

הצמיגים בראם הם בקוטר חלומי עבור ג’יפ או טנדר אבל בגודל הזה, קוטר 33 אינץ', עם זוויות המרכב האלו, מדובר במשהו פרופורצינלי מינוס. נהגים מאותגרי שטח שיחפצו בראם יצטרכו ללא ספק להגדיל את מידת הצמיג למשהו מתאים יותר. מבחינת מקום תחת הכנפיים, מדובר באמריקה, כבר הכינו את זה מראש.

אחרי שמתרגלים, טיול בראם הופך להיות סביר. שבילים צרים עם שיחים מקבלים משנה זהירות, מדרגות סלע

מקבלות כל תשומת לב שאפשר לגייס והכל זורם בסדר. עד שהגענו לסיבוב פרסה עם ירידה ומדרגה. כאן הכל מתחיל להיות מסובך. הטנדר שלפני לקח את הסיבוב בפעמיים עם תמרון קל באמצע. הדיפנדר שלפניו אפילו לא עשה רברס. רק אנחנו, עם המשאית, תמרנו לאחור ולפנים ושוב לאחור וחוזר חלילה עד שאפילו חלילה התעייף.

זה כלי שאפשר לטייל איתו ברוב המסלולים. בסיס הגלגלים האין סופי מהווה חסרון ברוב המקרים, הזנב הארוך בודק כל מדרגה ומראות הצד חשות כל שיח שיש בשבילים צרים אבל סך הכל, המחשוב שנרתם כאן לטובתנו, כוח המנוע האדיר ומבנה השטח הקלאסי (שלדת סולם עם צמד סרנים חיים) מאפשרים לעבור את רוב מסלולי השטח שאנחנו מכירים.

מי ששרד עד לכאן בוודאי ירצה לדעת את התשובה לשאלה בתחילת הכתבה. האם אני הולך להקים אוהל מול המשרד של קצין הרכב בחברה ולשכנע אותו שזה הדבר הנכון לכולנו אחרי הרבה שנים של טנדר יפני? מצד אחד, מדובר בהטבת מס עבורי והוזלה משמעותית עבור החברה וזה דבר בהחלט מפתה לכולם. אבל מצד שני האם אפשר לחיות עם הגודל הזה? איך מוצאים חנייה? איך נכנסים לתוך רחובות צרים במרכזי ערים? איך מטפסים כל פעם לקבינה הגבוהה? איך מגיעים למקרר בארגז? איך חוזרים אחורה אם טעינו בפנייה? וכמובן, השאלה הכי חשובה, למה עשינו כל כך הרבה ילדים?

מבחינת מבחן התחת, מדובר בשיפור ביחס לטנדר היפני אבל שאף אחד לא יטעה, למרות הסלילים מאחור עדיין מדובר במשאית לכל דבר ועניין. הטנדר הגדול עדיין חובט ומקפץ אבל עושה את זה כמו אמריקאי מעודן ולא יפני תזזיתי. ואם בטנדר עסקינן, בניגוד ליפני, את הראם פשוט לא נוח להעמיס והשימוש בו כטנדר מחייב הערכות מראש והבנה שיש צורך לפתור בעיות על ידי מדרגות צד ארוכות או מגירות נשלפות.
את המנוע אי אפשר להשוות לכלום שאנחנו מכירים מעולם רכבי העבודה. מנוע ענק חמוש בכוח אדיר עושה נהג ראם למאושר.

בסוף היום, בדרך חזרה הביתה, על כולם שררה הנוחות והחמימות וכולם נרדמו. במראה הפנימית נקלטה התמונה הכי חמודה בעולם. שלושתם ישנים, כולם עם ראש שמוט לאותו הכיוון ואז נוחתת ההבנה שעם כל הקשיים, השינויים, העלויות, המריבות והביקורת, זה כנראה שלושת הדברים הכי מוצלחים שעשיתי (וברור שהילדים האלו הם הכי מוצלחים בעולם, תרגיעו עם הילדים שלכם). רק אני מקווה שהם ישרדו את האבא שלהם לפחות עד שנתחיל להרוויח ממתווה הגז.

"אז אבא, מה אתה אומר?” עידו מתעורר כשאני מוציא אותו מכיסא הבטיחות בדרך למיטה. "יהיה לנו ראם?”
“וואלה, יא איבני, לא יודע.” אני משיב תשובה מסורתית.
"אני רוצה ראם.” הוא קובע רגע לפני שעוצם את עיניו במיטה ואתם יודעים מה? בסיכומו של מבחן, גם אני רוצה ראם, אבל לא בטוח שבצבע שחור.

ראם 2500 שנת 2020, מפרט טכני:

מנוע: קמינס טורבו דיזל, 6 צילינדרים אורכי
נפח: 6,690 סמ"ק
הספק מירבי (סל"ד/כ"ס): 370/2,800
מומנט מירבי (סל"ד/קג"מ): 117/1,800
הנעה: אחורית 4X2 + כפולה 4X4
מערכת היגוי: תגבור הידראולי
תיבת הילוכים: אוטומטית 6 מהירויות
תיבת העברה: Borgwarner PART-TIME, פיקוד חשמלי
מתלה קדמי: סרן חי, קפיצי סליל, מוט מייצב
מתלה אחורי: סרן חי, קפיצי סליל, מוט מייצב
אבזור בטיחות: כל מה שאפשר לדמיין למעט שיריון של נגמ”ש
עזרי אחיזה/עבירות: בקרת משיכה אלקטרונית
בלם קדמי: דיסק מאורר
בלם אחורי: דיסק מאורר
אורך כללי (מ"מ): 6,067
רוחב כללי ללא מראות (מ"מ): 2,120
גובה כללי (כולל פסי גגון, מ"מ): 2,037
מרחק סרנים (מ"מ): 3,785
מרווח גחון (מ"מ): 333
משקל עצמי (ק"ג): 3,464
משקל כולל מורשה (ק"ג): 4,535
צמיגים: 275/70R18

21 תגובות

איל מ - 26-02-20, 12:55
- תגובה
יפה.
הגרסה שבחנתהיא הגרסה הקצרה או הארוכה?

אייל - 26-02-20, 13:22
- תגובה
הגרסה הקצרה. על פי ההצהרה של היבואן, נכון להיום גם הקצרה ביותר בקטגוריה.

אומי5 - 26-02-20, 14:57
- תגובה
כרגיל, צחקתי בקול.

ד ו ר ו ן - 26-02-20, 16:00
- תגובה
כייף..!

Mor Gurevich - 26-02-20, 17:03
- תגובה
כתיבה מעולה! צחקתי בקול + נחירה

gasgas - 26-02-20, 17:35
- תגובה
נכתב במקור על ידי אומי5

כרגיל, צחקתי בקול.

לגמרי!!
התגעגעתי לכתבות האלו

סטיב_ק - 26-02-20, 21:48
- תגובה
ממש השקעת! אחלה פירוט ותמונות
גם אני אוהב את הראם, היא מאוד נוחה וכיף לנסוע עליה.. לי לפחות.
יש לה גם אחלה איבזור בטיחות, היא נותנת תמורה טובה למחיר לדעתי

yuvalshin1 - 26-02-20, 21:54
- תגובה
אהבתי את הפירוט הם הפציצו ממש עם הדגם הנוכחי בשיפור בביצועים ובאבזור המפנק.

ArikB - 26-02-20, 23:53
- תגובה
נקווה ששר התחבורה הבא יאשר למי שיש רשיון B ותיק לנהוג עד 4500 ולא רק עד 4000

GodsFather - 26-02-20, 23:57
- תגובה
נכתב במקור על ידי ArikB

נקווה ששר התחבורה הבא יאשר למי שיש רשיון B ותיק לנהוג עד 4500 ולא רק עד 4000

למה שזה יקרה בדיוק?

Sent from my LON-L29 using Tapatalk

asafpeleg - 27-02-20, 01:22
- תגובה
רק מניח את זה כאן:

https://m.calcalist.co.il/Article.aspx?guid=3795716

Sent from my SM-N920C using Tapatalk

איל מ - 27-02-20, 09:38
- תגובה
מותר לי עד 15t, אז למי אכפת .
הדבר היחיד שחסר לי זה ממון פנוי ועסק לרשום עליו את המשאית.
חלום שלי כבר הרבה זמן להלביש קמפר על מפלצת כזאת.

גיא - 27-02-20, 14:14
- תגובה
אחלה כתיבה

edish - 02-03-20, 11:24
- תגובה
כתיבה מעולה, אחת הטובות!

ערן CJ - 10-03-20, 19:43
- תגובה
מת על הכתיבה החוויתית וההומוריסטית שלך. לא הצלחתי לעצור את הקריאה באמצע למרות קריאות גוואלד מכיוון אישתי שבמטבח! תודה.

gilur - 10-03-20, 22:58
- תגובה
מקסים...
בצד הפקרטי - הורדת אותי מההתלבטות הזאת שהיתה לי לפני שבועיים.
פשוט נשמע שזה גדול מידיי...
תודה

nirfly - 12-03-20, 10:20
- תגובה
קראתי את חוות הדעת המקיפה שעשו על הראם והחלטתי לבדוק אותה בעצמי בסופ"ש האחרון.
חייב לציין שהתרשמתי לחלוטין מהלימיטד והחווי לנסוע בור הייתה אדירה...
קובץ מצורף 127769 קובץ מצורף 127770

סטיב_ק - 16-03-20, 09:54
- תגובה
נכתב במקור על ידי nirfly

קראתי את חוות הדעת המקיפה שעשו על הראם והחלטתי לבדוק אותה בעצמי בסופ"ש האחרון.
חייב לציין שהתרשמתי לחלוטין מהלימיטד והחווי לנסוע בור הייתה אדירה...
קובץ מצורף 127769 קובץ מצורף 127770

יפה, לא יצא לי לראות טנדרים בצבע הזה. מה הכי הרשים אותך?

idan10 - 24-03-20, 14:44
- תגובה
נהנתי מאוד לקרוא.
יש מצב למבחן משולש?
ראם, פורד, סילברדו?

אייל - 25-03-20, 17:15
- תגובה
נכתב במקור על ידי idan10

נהנתי מאוד לקרוא.
יש מצב למבחן משולש?
ראם, פורד, סילברדו?

יש כוונה. אחרי שירגע הטירוף ננסה לראות אם יש גם אמצעי ויכולת.