היה פעם בשנת 84' איגוד נהגי ישראל ("אנ"י") שקם בעקבות יוזמת עיתונאי הרכב רוני אהרנוביץ' ומגזין "טורבו" זצ"ל. רעיון טוב, אבל מכל הבעיות שכבר אז היו לבעלי רכב בישראל, הטמבלים האלה התמקדו דווקא בדרישה להעלות את המהירות המותר ל-120. נרשמו כמה מאות, כולל טמבל אחד בן 18 עם רשיון בן שנה ורגע לפני גיוס (אני בעצמי). גם אני הדבקתי את הסטיקר האדום "120" על התחת של הפיאסטה 78' האדומה של אמא, מכונית שבקושי היתה מגיעה למהירות הזו ביום טוב. היינו אופטימיים ונלהבים, וכמובן שנופנפנו מכל המדרגות. את הרוב זה לא עניין ואפילו הפחיד - מה פתאום שהפושטקים האלה יטוסו לנו 120 קמ"ש? כמה מתוך כל אלה שנרשמו יכל להרשות לעצמו להפסיד ימי עבודה/מבחני סוף סמסטר לטובת מחאות, הפגנות וכו'? כמו שזה צץ ככה זה התפוגג, כי המערכת לא סופרת בעשרות, מאות או באלפים ואפילו לא בעשרות אלפים. אז תשכח מזה. לא יהיה "סקטור" ולא כלום.
אתמול שודר בערוץ ההסטוריה סרט מגניב ובאמת מעניין על סניקרס, נעלי ספורט. מסתבר שכמו שאנחנו אוהבים מכוניות, יש אנשים שהתחביב שלהם זה סניקרס, וקיימת תעשיה שלמה של סניקרס קאסטום בהזמנה אישית. הציגו איזה "משפר נעליים" שבעברו היה מצייר על מכוניות והיום מצייר על נעליים וצובע בהזמנה מיוחדת כל מיני דוגמאות מוטרפות ועושה ים של כסף מזה.
הוא הסביר שחובבי הסניקרס מתייחסים לנעליים הללו כמו אל "מכונית לרגליים". כמו שחשוב לאנשים מסוימים באיזה מכונית לנסוע ואיך היא נראית, ככה המשוגעים האלה רוצים נעל מיוחדת.
האמת? אני ואתה אולי לא נסתובב עם נעל כזו, אבל זה מדהים. יפה לאללה.
ולמה אני מעלה את זה? כי המצב בישראל בדיוק הפוך - הרוב המוחלט, אותו רוב בעל משקל שיכול לעשות שינוי, מתייחס למכונית שלו כמו אל נעליים. זה מוצר שהם משתמשים בו ותו לא, וכל מה שמסביב לא ממש מעניין אותם.
- כל מה שהם צריכים זה להניע ולשבת בפקק שעה הלוך בדרך לעבודה ושעה חזור בדרך הביתה - אז מה אכפת להם באיזה אוטו. העיקר שהמזגן יקרר חזק - אז כל משפחתומטית אפרורית עושה את העבודה.
- רוב המכוניות בכלל בליסינג - אז לא מעניין אותם כמה הן עולות.
- מתוך מכוניות הליסינג הללו - רובן המוחלט על חשבון מקום העבודה, אז לא אכפת כמה הדלק עולה או מה תהיה פרמיית הביטוח. גם אם ליטר יעלה 30 או 40 שקל ולבטח את המשפחתומטית יעלה 250,000 שקל לשנה, לא תשמע ציוץ או מחאה. הוצאה מוכרת, אתה יודע. בסוף השנה מתקזזים ומקבלים ממס הכנסה החזר.
- אגרת גודש וכו' - סמוך על היהודים - עוד הוצאה לצורך ייצור הכנסה, גם זה ייכנס לחשבון ההוצאות המוכרות. אז מה אכפת.
- אלה ששייכים למערכת ממילא פטורים מלשלם - לא על האוטו, לא על הדלק, לא על הביטוח, לא על החנייה ולא על הגודש. הכל מוגש להם בנדיבות על חשבונך. אז להם באמת לא אכפת והתאבון שלהם רק גדל והולך...
וכו' וכו'.
וכמו שאסף כתב - כל מי ומה שחורג מהנורמה הוא לא נורמלי = מוזר = מתריס = חשוד = מסוכן = צריך לעקוב אחריו ובסוף גם לעצור אותו. שלא ידביק את האחרים ברעיונות שלו.
אם היום ג'יפ או מכונית ספורט או אופנוע הם סימן ההיכר של האאוטסיידר החשוד והמסוכן, מה בדיוק מונע את התרחיש הדמיוני אבל הלא כל כך בלתי-אפשרי שבו מחר אפילו משפחתומטית באותו שטאנץ ממש כמו של כולם, אבל בצבע "מתריס" כמו אדום או צהוב או כחול או כל צבע אחר שאינו אפור מטלי, תהפוך ל"חשודה" באותה מידה בדיוק?... אני בכוונה מגזים ומרחיק לכת, אבל הכוונה ברורה, כי ככה זה כשמתחילים עם פאשיזם - ומה שקורה כאן אלה ניצנים קטנים אבל מאוד מוצקים ובטוחים של פאשיזם - להלכה זה בהחלט יכול לקרות.
השלטון רוצה עדר צייתן שיהיה קל לשלוט בו ולשחק בו. והעדר הטיפש הזה, כמו כבשים פותות, ממש לא חושב שיש עם זה בעיה מיוחדת או שרע לו עם זה.
щоше тм чщш