ראלי דקאר 2007 - סיכום

ראלי דקאר המתקיים מדי ינואר התחיל בתור "פאריס- דקאר", אבל כבר הרבה שנים אינו מזנק מפאריס. הדקאר זינק בשנתו ה29 מליסבון, פורטוגל, ועבר דרך מרוקו, מאוריטניה, מאלי וסנגל עד לחופו של האגם הוורוד בדקאר שבסנגל. המרוץ נחשב, ובצדק, לאירוע המוטורי המפרך מכולם, עם שבועיים בהם נדרשים נהגים ומכונות לעבור מאות קילומטרים בכל יום, חוצים את המדבר הגדול בעולם - הסהרה. מאות מכוניות, אופנועים ומשאיות מרוץ יצאו לדרך, בעירוב של מתחרים מקצועיים בקבוצות ממומנות ומאורגנות היטב, ושל מתחרים פרטיים שקיבצו יורו ליורו כדי לזכות ולזנק מליסבון.

מכוניות

בקטגוריית המכוניות, הקרב בחוד תמיד ניטש בין קבוצות המפעל הרשמיות. שלוש קבוצות כאלו השתתפו השנה. מיצובישי עם המהדורה האחרונה של הפאג'רו אבולושן , פולקסוואגן עם "טוארג מירוץ 2" חדש, וב.מ.וו. עם הX3 רייד, גם הוא רכב אבטיפוס חדש. מולם ניסו כתמיד להתמודד מתחרים פרטיים, ממומנים היטב אך ללא השוואה לקבוצות היצרנים ובראשם  ז'אן לואי שלסר הצרפתי, אלוף דקאר פעמיים בעבר,  בבאגי עם מנוע פורד, ורובי גורדון האמריקאי, מנצח הבאחה 1000 האחרון בבאגי דמוי האמר H3.

מיצובישי מנצחים כבר שנים את הדקאר, ובהפרשים גדולים מהמתחרים שלא מסוגלים להדביק את הקצב, אך השנה נראה למשך חלקו הראשון של הראלי שזה עומד להשתנות. הטוארגים התחילו כבר מהסטייג' הראשון להפעיל לחץ אדיר, מנצחים סטייג' אחר סטייג' בראשותם של נהג הראלי קרלוס סיינז הספרדי, ושל ג'יניאל דה-ויליאס הדרום-אפריקני. סיינז כבר הוכיח את עצמו בתור אלוף עולם יותר מפעם אחת, ודה ויליאס נחשב לאורך הקריירה שלו לנהג ראלי-רייד מעולה -  קר רוח, לא עושה טעויות, לא נלחץ ולא גורם נזק למכוניות. מיצובישי, מצידם, נראו כאילו איבדו את שיווי המשקל שלהם. מנצח השנה שעברה, לוק אלפאנד, נראה עצבני ולא מרוכז, וגם שאר הפאג'רואים לא הצליחו להשיג מקומות גבוהים בסטייג'ים. הפער בין סיינז ודה-ויליאס למיצובישים הממוקמים אחריהם הלך וגדל, וביום המנוחה של אמצע הראלי נראה היה שהפעם יעמוד נהג בסרבל פולקסוואגן/רד-בול  בראש הפודיום.

אבל לא. סטייג' מס' 9 מטיצ'יט לנמה שינה הכל. סדרת תקלות בשני הטוארגים המובילים מחקה את הפער בינם לבין סטפן פטרהנסל ולוק אלפאנד בפג'רואים, משליכה את מי שעד לפני רגע נראו כמתמודדים זה מול זה על המקום הראשון, מקומות רבים במורד הדירוג הכללי. אלפאנד ופטרהנסל (בתמונה משמאל) מצאו עצמם במקום המוכר להם היטב בראש הדירוג הכללי, בהפרש גדול מאוד לפני נאסר אל-עטייה הקטארי בב.מ.וו., שעם יציאת הטוארגים מהקרב על הפודיום מצא עצמו במקום השלישי. גם ז'אן לואי שלסר  נראה כמי שקיבל הזדמנות פז להתברג בין המובילים של קבוצות היצרנים הגדולות. שני הטוארגים תוקנו, והמשיכו לנצח סטייג'ים נוספים עד סוף המרוץ, אך איבדו יותר מידי זמן מכדי לחזור לראש הדירוג הכללי.

הסטייג'ים הקשים בדיונות של מאוריטניה, ואחר כך בערבות מאלי וסנגל הציבו בפני כל המתחרים אתגר ששילב נהיגה וניווט של מאות קילומטרים ביום, בתנאי שטח בלתי אפשריים, ומנגד הציבו הזדמנות להתבלט בפני שועלי המדבר המנוסים דוגמת פטרהנסל, אל-עטייה ושלסר.  כשסיים את פרק הדיונות החביב עליו, קיבל אל עטייה בשורה מעציבה- מהירות מופרזת בשטח מיושב שנמדדה לו במכשיר העיקוב הלוויני המותקן ברכב, גרמה לקנס של 39 דקות. מספיק כדי לשלוח אותו במורד הדירוג הכללי, ואת שלסר היישר למקום השלישי. וכך, ארבעה סטייג'ים לפני סוף הדקאר, נקבעו שלושת המקומות הראשונים, עם פערים גדולים מספיק בינם לבין השאר, שאפשרו לפטרהנסל ואלפאנד המובילים לנהוג טקטית, לתת לאחרים לנצח סטייג'ים האחרונים, ולזכות, שוב, במקומות הראשון והשני, בלי לנצח ולו סטייג' אחד בראלי כולו. סטפן פטרהנסל ונווטו הקבוע ז'אן פול קוטרט (בתמונת הניצחון משמאל) מנצח את הראלי בפעם השלישית במכונית, ויחד עם שישה ניצחונות על אופנוע הוא אגדת הדקאר הגדולה מכולם.  הנהגים המצוינים של פולקסוואגן כמעט והפכו את הדקאר הזה לדקאר שבו נפסק רצף הניצחונות של מיצובישי, אך החומר נכנע למדבר, ופולקסוואגן יצטרכו להתאמץ מאוד בשנה הקרובה לתקן את כל הדרוש תיקון ולגרום למכונות לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציבו להם הנהגים. שלסר, במקום השלישי, גרם מן הסתם לסיגריות גולואז שהודיעו לו זמן קצר לפני הראלי כי הם מפסיקים את המימון שקיבל מהם בשנים האחרונות, להכות על חטא, כשהוא משמש השראה, כתמיד, לכל המתמודדים העצמאיים.

את המרוץ השנה סיימו 109 צוותי מכוניות מתוך 185 מזנקים.

אופנועים

מרק קומה מנצח השנה שעברה רכב על הKTM שלו אל הניצחון כבר מהרגע הראשון. הביקורת שהוטחה בו בשנה שעברה, על כך שניצח את הדקאר בלי לנצח אף סטייג', השפיע והוא ניצח סטייג'ים רבים, מגדיל את הפער מסיריל דספרה בכל יום שעובר. רבים מהKTMים האחרים סביבו סבלו מתקלות חוזרות בתיבות ההילוכים, אך נראה שלאופנוע של קומה שום דבר לא הזיז. דספרה לא הרפה לרגע את הלחץ מאחורי קומה, אבל עם פער עצום בינו לבין המוביל, הוא נראה מתוסכל יותר ויותר, מזעיף פנים, וחוזר ומצהיר כי המקום השני אינו טוב מספיק עבורו. ובדקאר, כמו בדקאר, שום דירוג אינו סופי עד שמגיעים לאגם הוורוד, ובתחילת הסטייג' ה13, יומיים לפני סיום המרוץ, טעות בניווט הובילה את קומה לתעות בין עצי הבאובב. הרוכב הספרדי התרסק לתוך עץ במהירות גבוהה, ופונה במסוק עם זעזוע מוח למרפאה. הKTM הכתום שלו פורק מייד לחלקים, מאפשר לרוכב אחר, על ק.ט.מ כחול להמשיך במרוץ אחרי התרסקות ממנה יצא שלם אך עם אופנוע מרוסק. הדרך נפתחה לדספרה, והוא המשיך ללא טעויות מיותרות עד לניצחון. דספרה ניצח כבר בדקאר 2005 ניצחון מהול בעצב, כשחברו לקבוצה פבריציו מאוני נהרג. גם בדקאר השנה ניספו שני אופנוענים- אלמר סימונס הדרום אפריקני נהרג בסטייג' הרביעי, והרוכב הצרפתי אריק אביז'ו נפל קורבן להתקף לב בסיומו של הסטייג' ה14, ממש בסיומו של המרוץ.

רוכב עצמאי אחד הצליח להתברג לחמישיה המובילה- אולבלסטר הנורבגי, רכוב על KTM צבוע בירוק מזעזע, סיים את המירוץ במקום הרביעי, אחרי קסטו הצרפתי חברו לקבוצה של דספרה וכריס בלייס האמריקאי, ויש לקוות שעם הרכיבה הוירטואוזית שהפגין, יזכה שנה הבאה לfactory ride.  

גלעד בנאי, רוכב הKTM הישראלי שיצא לדקאר 2007 הגשים חלום והשתתף בדקאר, אך החלום נקטע מוקדם מדי, עם מנוע שהתחמם וכשל כבר בסטייג' הרביעי. גלעד הצטרף לסטטיסטיקה של הדקאר. רק 132 אופנוענים מתוך 245 שזינקו זכו לסיים את המרוץ.

משאיות

הקטגוריה המרשימה מכולן היא קטגוריית המשאיות, בה מתחרות לא רק משאיות הסיוע של הקבוצות העשירות, אלא גם משאיות מרוץ של ממש, חוצות את הדיונות במהירויות גבוהות משל האופנועים והמכוניות לעתים, מסות אדירות שאם יעצרו ולו לרגע, ישקעו בדיונות. בשבילים הפתוחים, החריצים והאבנים שגורמים למכוניות להאט, אינן מורגשים מתחת לגלגי הענק, והמשאיות המובילות שועטות, לעתים במהירות המרבית שהוגבלה בתקנון ל150 קמ"ש, מבריחות לצד הדרך רוכבים ונהגים הנקרים בדרכן. קבוצת המפעל של קאמאז שלטה בקטגוריה עם 5 ניצחונות בשנים האחרונות. תקלה טכנית שהוציאה את  המנצח המסורתי וולדימיר צ'יגין ממיקוד הובילה להתהפכות הקאמאז המובילה ופרישתה כבר בשלבים הראשונים של המירוץ, והדרך נפתחה להנס סטייסי ההולנדי במאן 4X4. סטייסי  ושותפיו לקבינה צ'רלי גוטליב וברנרד דר-קינדרן (בתמונה משמאל) ניצחו בסיום המרוץ בהפרש של יותר משלוש שעות על פני מארדיב הרוסי בקאמאז שהגיע למקום השני, וכמעט חמש שעות על פני לופרס הצ'כי בטטרה. מתוך 85 משאיות שזינקו סיימו את המרוץ 69, אחוז הצלחה מרשים לכאורה, אך יש לזכור שבניגוד לקטגוריות המכוניות והאופנועים חלק גדול מהמשאיות מתחרות רק "על הנייר" והן למעשה צוותי סיוע של מתחרים אחרים. 

בכל שנה נראה כי הדרמות שהדקאר מייצר הן על-אנושיות. המרוץ המפרך הזה מציב בפני נהגים ורוכבים אתגר פיזי ונפשי אדיר, שנה אחר שנה. דקאר 2007 לא היה שונה מבחינה זו, ושוב הוכיח לנו כי נדרש שילוב נדיר של אדם, מכונה, ולא מעט מזל- לא כדי לנצח, אלא רק, בענווה הנדרשת למול המדבר, כדי להגיע לאגם הוורוד.